דבר, 17 אפריל 1981 — נוסטלג יה ברוטב צ ' א _ח ו כשב י ל י [כתבה]
נוסטלג יה ברוטב צ ' א _ח ו כשב י ל י
טיבילישי — מראה 3ללי. במרכז — הנהר קירה
סיפור ערלי גרוזיה (א' (7
מאת טוביה. מנדלםה כמעט במו הסיינה בפאריס _והתמזד תעלת
Hi iftfrlMififiil_^_. riiii *'"^ r'f_^_i ^*** % ml ־ ft בית הכנסת בקוטאיסי
, בלונדון המים _הרחבר. חוצה את העיר. והנה, הנה הבתים הקטנים, נמוכי־הקומה, חלקם עם גגות רעפים אדומים וגינות מוריקות ורחבות ידיי ם. ושם, ממש בקצה השדרה, עוד מגדל עם צריח. אח, איזה יופי , איזה יופי. והנד, שדרת רוסטאבילי , בולבארד אמיתי , הדיזינגוף המקומי _רחב־הידיים , ותראה . ואי כמה ־אפשר מכוני לפסוח ות , " דאצ לא , ' ה" לא ו " _לאדה־ כאן, ' כאן בכבי אי ש אפשר לדלג על כיכר לגין... הא, טיביליס, _" _טיביליסי. טיביליסי השטופה בשמש של אביב קסום, רוחצת בבל נוני הירוק, טיביליסי השקטה, היפהפ־ה. _המיטתורית... שער, ארוכה אני י ושב באור העמום של המסעדה, ליד א־לי ד, מגרה, אחד מנעלי המקום ומדפדף באלבום התמונות הסובייטי המהודר. מופקווה מוכרת את גרוז־ יד, לתיירים ברוסית, בגרוזינית ובאנגלית בסגנון המזכיר לבוא קצת לשמש אח . הפוסטרים לבוא לישראל , המזמינים . איליה את מגרד אנשי , אומר אירופה לי , הזה שכמעט . נעים בכל להסתכל משפחה בתמונות _גרחיני ובצבעי ת כארץ ם ' נמצא המוכרי האלבום ם והחרוטים בזפרון. יותר מאוחר הוא יגיד, שבעצם אינו מתגעגע לגדדזי ר" אכל אט אהד, ככר מיאל — אז בגרוזיה לא היה כל כך נורא. וזה, אולי, עוד משהו, שהרבה ישראלים שוכחים או סתם אינם יודעים.
הקומוניזם _חוא שבנה ושיקפ את כלכלת גרוזיה. כך כותב ד&פדסם הסובייטי. אותה גרוזיה, הנמצאת בין הגבהים של הרי קתקאז, ליד הים השחור, שבמשך שנים ידעה מאבקים ומלחמות בלתי פוסקים, שטילטלו את אוכלוסייתה ומיררו את חייה ואנסו את האדמה העשירה והפורה של חבל ארץ זה. הישועה הגיעה לכאן — מספרים לנו היום — _ב־5ג בפברואר , 1921 כאשר מטיביליסי יצא השדר שהודיע לעולם שגם כאן, בגרוזיה, מתנופף הדגל האדום. סוג הדש של יחסי אנוש התפתח כאן. כותב• התועמלן הסובייטי . —סדר האמת חברתי היא חדש שקדמו הביא לו, קידמה לתועימלן בכל הסובייטי מישורי החיי , רבי ם". ם אחרים, גדולים ממנו, שהתרפקו על גרוזיה. פושקין וטולסטוי כתבו על הארץ הואת. מקסים גורקי הרעיף עליה דברי אהבה, צ'כוב ודיומא נדרשו לה וצ'ייקוב־ סקי שאב השראה לכמה מיצירותיו מנופיה ומאנשיה של גרוזיה. אנשיה נחשבו תמיד "אחרים. "קשוחים יותר, נמוכי־קומה, אולי , אך חסונים ועקשנים. אלו הן תכונות האופייניות לכל תושבי האזורים ההרריים ברחבי ברה"מ. אפשר שהאנשים התהזקו בגלל נופי ההר המרוחקים שחיו בהם. ואולי הדיסטוריה הסוערת היא שחישלח אותם, אך כאלה הם הגרוזינים ובאלה הם גם היהודים הגרוזינייפ החיים בישראל.
גרוזיה איגד, רק טיביליסי. זוהי האר'ל של המים המינרליים והמעיינות החמים וערי הקיט והמרפא, שרופים רבים מכל רחבי ברה"מ ותיירים ממדינות אחרות באיש אליה בחודשי הקיץ. כאן רוחצים לחוף הים בעיר הקיט גורגה או בפיצונדה. אנשים נוסעים לראות ולפוש על גדותיו של אגם רוטצת או לשטוף עצמם במים הקוסמים של צאחלטובו . 'יש מי שלומד בםותומי וישנם רבים, העובדים בתעשיית המכוניות הגדולה של קוטאיטי. האלבום הסובייטי אינו מסתפק בתמונות נוף. חשוב מאוד כי מי שיעיין בו י ראד, שגרוויה היא גם ארץ של אוניברסיטאית ומכוני מהקר ותעשיית תיירות ומלונאות' מפותחת וכמובן — אי אפשר אלבום סובייטי בלי זר, — כמה _תהנות כוח הידראוליות, הממחישות היטב את הסדר החברתי -חדש ואת הקידמה שהביא הקומוניזם. בוודאי אין זר, מקרה שהאלבום הסובייטי איננו מזכירי, שגרוזיה ד_, י־א גפ הארץ שממנה יצאה אתת הטראומות הגדולות של ברה"מ בדמותו של יוסף _גיוחאשווילי. האמת הי א, שלא רק מאלבומי פרסומת צבעוניים. גם מכתבים משוכתבים אחרים של ההיסטוריה הסובייטית נמחקו דגד, פרם-ם הקשזרים נו, יוסף םטלין.
?¥? . איליה מגרה — לשעבר מגרהשווילי — מחזיר את האלבום למקומו. בשעת הצהריים המאוחרת הזו אין הרבה אנשים במסעדת . גרוזיה, " אבל התמונות הצבעוניות האלה של ארץ רחוקה, זרה ובלתי נודעת, גירו את התיאבון לטעום משהו טמעדניה וממאכליה. וכשעה שאני מוותר על החארצ'ו הגרוזיני — המרק — אני שואל את מגרה אם גם־ בטיביליםי היד?בעל מסעדה. אף שהוא כבר עשר שנים בישראל, העברית שבפיו אינה שוטפת, אולי משום שמעולם לא למד באולפן בצורה מסודרת, ולפעמים אינני י ורד לסוף דעתו. לא, הוא לא היה בעל מסעדה בגרוזיה, מה פתאום ז איליה מגרהשווילי היה מהנדס כימי בכיר, שעבד במשרה ממשלתית שהקנתה לו מעמד ואמצעים. כשהגיע לישראל ב־1971 הוברר מהר מאוד, שלא יוכל לעבוד כאן במקצועו האקדמי, ויחד עם חברו מילדות יעקב יעקוכישווילי , החליטו לפתוח מסעדה, לא בשביל הביזנס, אלא כדי שתהיה מסעדה טובה, שיהיו ביה צבעים וטעמים וריחות מן העבר. שיזכירו לאלה שבאו משם ימים אחרים — ושילמדו בורים ועמי ארצות שכמותנו משהו על "טעם החיים" בגרוזיה. ביונם או לא — מסעדת . גרוזיה" ברחוב המלך דוד בירושלים היא בוודאי מהיקרות ביותר בעי ר, אף, כף אומרים מהמיוהדות שבה. סלט החצילים המתובל במיץ
דווקא _מתח־ל להצדיק את המוניטין שיצא למסעדה הזו, ואיליה מגרד, ממהר להסביר לי. שהם מקפידים במסעדה להקהות מעט את חריפות המאכלים. בישראל, היא אומר. לא אוכלים חריף כמו בגרוזיה. לד הפר את זה לתימנים, אני חושב ביני לבין עצמי , ומבקש עוד הסברים על התפריט, יעוד הסברים מהאיש הזח על מר, שקרת לו בעצב, מיום שהחליט לעזוב את גרוזיה ולבוא לישראל. הצ־צ'וי. הוא מסביר, זד, עוף מבושל ברוטב אגוזים. מאכל גרוזיני טיפוסי וערב לחיך. האם באים גרוזינים לאכול כאן !־ אני שיאל. לפעמים, הוא אומר. אוהבים להיזכר. אתה מתגעגע לעבר:י אש היתה לך אפשרות לנסוע עכשיו לטיול בגרוזיה, לבקר שוב במקומות המדברים לך כל־כך אומר בטיב־ליסי , שיש ובקוטאיס־ להפריד בין זכרונות — האש וגעגועי היית נוסע ם לבין י מגרה רצון לנסוע לביקור. זכרון וגעגועים יש — לנסיע שוב לבקר שש 1 בשביל מה י טוב לו באתץ. וגם אפ לא־ _נל־כך טוב, אפשר להבין מרבדיו, שהיא כבר התרגל לכאן והדבר הקובע — כל בני משפחתו וחבריו נמצאים בישראל. תשובתו של איל־ה מגרה אינה שונה מתשובתם שלרוזינים ג אחרים שדיברתי איתם. רק מעטים אמרו לי, שבשמחת היי נוסעים לבקר שם _שיב. כל־כך אופייני לבני העדה הזאת. כל־כך לא מקרי — שדווקא אלה שיש להם עדיין משפחה בגרוזיה היו מוכנים לנסוע שטה לביקור. מי שכל משפחתו כבר כאן — לא מעוניין. יש מקומות אחרים בעולם לטייל בהם. אני יכול לבחור בין הצ'נאחי — כבש צלוי עם עגבניות, חצילים ותפוחי אדמה, או העוף ברוטב צ'אהוכבילי — מעין רוטב עגבניות. או בשישלי ק גיאורגיאן העשוי מחתימת בשר משובח מושרות ברוטב פיקנטי שלושה ימים קודם _לצלייתן. אך אני בוחר דווקא בסיליאנקה — גולש גרוזיני. מוגש ברוטב אדום ועז, מתובל היטב. תראה, אומר איליה מגרה, בגרוזיה היינו אומרים לשנה הבאה בירושלים ואף פעם לא היינו חושבים על כך, עד שפתאום הכל היה אפשרי. בגרוזיה היה לנו הכל, ובכל זאת רצינו לבוא לארץ. איליה מגרה מספר על ה-־מים הראשונים בארץ, ובלי להרגיש בכך, בעצם הוא מתאר היטב את הטראומה הנוראה' שעובר כל עולה העוקר עצמו מארץ מולדתו ובא לתרבות אחרת. אצל הגרוזינים הקשיים היו גדולים יותר.. כשהגענו ההרגשה היתד. חריפה מאד. היינו עוד בין הראשונים. לא היכרנו אנשים, לא ידענו את השפה במשד שנה וחצי היה קשה
מסעדת " גרוז י ה "
יעקב יעקובישווילי איליה מגרה
". המהנדס הכ־מי הבכיר בט־ביי־ס־ . בעל המעמד והאמצעים, הגיע ללוד ומשם נשלח לדידה בעיר־גנים בירושלים. הדירות באיזור זה, לפחות באותן שנים, היו מהגרועות בעיר. למשפחת מגרהשדוילי היה קשה להסתגל _לצפןפות שנכפתה עלה, לחדרים הקטנים, לטחב בקירות ולגשם שחדר פנימה. אך הגרוזינים, כאמור. הם מחושלים, לרבות בעלי האמצעים שבקרבם. הילדים הלכו לאולפן ולמדו במהירות עברית, ולבסוף גפ משרד ־קליטה נעתר ואישש ר יוזש להחליף את הדירה. לעיתים רחוקות אנו נותנים את הדעת על ההבדל המהותי שבין עליה מהמערב לבין העליה מברה"מ. כשבגרה :יספר לי אח סיפורו. בשעה שאני מקנח בקפה תורכי. אני חושי לעצמי שאדם במעמדי ובמקצועו מאחת ממדינות המערב?אילו היה מחייט לעלות לישראל היד, עובר תהליך אחר לגמרי. חודשים רבים לפני ש ה ־ד, מחליט על עלייתו היה מתהיל ליצור קשר, קרוב לוודאי עם שליוו עליה בא־וור מגוריו. הוא היה אחר בוחר את מרכז הקליטה שבו יתגירי־ _כש־עלח, י שהית שומע פרטים על מכלול האפשרויות. שנה לפני בואו כבר היו שומרים לו מקום במרכו _חקליטה, מפיצים עותקים של . תולדות חיים" — במקומות תע־ סיקר, פוטנציאליים, מסבירים לו בפרטי פרטים את המערכת הסבוכה של זכויות המם שלו ורק אז — אש לא שינה דעתו בינתיים — היד. עולה לישראל בתאריך ובטיסה שבחר בחפ. ומד שחשוב י ותר: מהנדס כזה מהמערב יכול היה לתכנן את עלייתו ללא חשש. שלא כמו איליה מגרה, למשל. לא היה נשאר מובטל שנתיים מפני שהגיש בקשה לעלות לישראל. כשהעולה מהמערב כבר מגיע ברור'לקילטיו במשרדים השונים שכאן מדובר במהנדם. אקדמאי. בעל אמצעים וכישורים ועל פי זה, במ־דה רבה, היה נקבע היחס אליו. אך איליה מגרה לא בא מהמערב. ומצבו של מהנדס כימי כמוהו. בבואו לארץ שונה בתכלית, וכאלה גם הליכי הקליטה שלו. ההבדלים נובעים, ללא ספק. מנתונים אובייקטיביים: העוליג הפוטנציאליים ברחבי גרוזיה אינם יכולים להתקשר אל שליחי עליה של הסוכנות באיזור מגוריהם. העולים בכוח אינם יכולים ליצור קשר עם המנגנונים המטפלים בעליה ובקליטה לפני בואם ארצה וממילא אינם יכולים להחליט בעצמם לאיזה מרכז קליטה הם מבקשים ללכת. התוצאה היא, שבהגיעם לנמל התעופה בן־גוריון נוהגים בהם במידה מסוייפת של שרירות. מאחר שלא נקבע שום דבר מראש — עליהם ללכת לאותו מקום שנבחר
® ישראלים רבים אינם יודעים. כי בגרוזיה לא י היה כל כר נורא © מכתבי הקרובים שכבר עלו לארץ מילאו בגרוזיה את מקומם של שליחי העליה © בבואם לארץ נתקלו העולים מיברה"מ בקשיים גדולים יותר מאשר עולי המערב
. ממילא הרבה יותר קל להפעיל על עולים כאלה מדיניות של ., פיזור אוכלוסייה!"מהנדם כימי מארה"ב הגיע בתחילת שנות ה־70 לאשדוד או לנצרת או לעיר־ גנים בירושלים רק אם בחר בכך. מהנדס כימי מגרוזיה — נשלח למקום שנקבע לו בתהליך הביורוקראטי. ההבדל הזה בתהליך העליה והקליטה ביו עולים מהמערב לבין עולים מברה"מ ומארצות מצוקה אחרות נתן במידה רבה את הטון של העליות האלה. מי לא זוכר את ההפגנות. את השביתות ואת המחאות של עולים מברה"מ, ועולים מגרוויח בפרט, בנמל _חתעופה _בן־גוריון, כאשר סירבו _לחישלח למקומות מםויימים ועמדו על כך שיתנו לתם ללכת למקום שיבחרו בוז את תפקידם של שליחי העליה מילאו בשביל העולים האלה, _חמכתבים מקרובי המשפחה שהיו כבר בארץ. מכתבים אלה כללו את העצות והאזהרות לאן _ללכח ולאן לא ללכת. סיפרה לי צעירה שעלתה מגרוזיה לפני שבע שנים, כי כשהגיעה לארץ י דעה כבר, ממכתבים שקיבלה מבני משפחה ומהברות, שמעמדה נחות ביחס לעולה בת גילה מארה"ב, וכי נאמר לה להיאבק נגד קיפוחה כבד בנמל התעופה בן־גיריון. היום כשאנו י ושבים במסעדה שהוא אחד מבעליה, מסעדה המקובלת על אח"מים _ואירתים רמי־דרג מתו"ל, כשהמצב הכלכלי , החברתי והמשפחתי משופר. י כול איליה מגרד, להיזכר בימים הראט־נים. י תכן. הוא אומר. שלו היד, הולך למרכז קליטה במקום לאותה דירה בירושלים, מתחיל ללמוד עבריה בצורה מסודרת באולפן, היו נמנעים הרבה קשיינ' שיתקל בהם בתחילת הדרך, אפשר שהיום, אחרי עשר שנים, היה מדבר עברית אחרת.
השותף השני במסעדה יעקב יעקיבישווילי מעמעם את האורות. עכשיו. משנסתלקו אחרוני הסועדים, בעת שהצלחות נאספות. אפשר להתרווח על הכסא ולהסתכל שוב על ציורי הקיר המקשטים את המסעדה. הציורים — כמוהם, אגב הרהיטים — _מרשימים ב־ופ־ יים, בסגנונם המיוחד, בצבעים תעז ־ם שלהם. הגרוזינים אוהבים צבעים הזקים כאלה. בציור. בריהוט, בלבוש. בבל דבר. איליה מגרה מסביר לי. שהציורים על הקיר הם מעשי ידיו של הצייר הרוסי הנודע לב סירקין, שעבד ימים ארוכים על קירות המסעדה הזו. הציורים מלאי סמלים ורמזים ותמונות מן העבר. יעקב יעקובישווילי. שהתפנה מעיסוקיו במסעדה, מתיישב לידינו. לא. גם הוא לא היה בעל מסעדה בגרוזיה. הוא היה מהנדס טקטטיל במעמד בכיר. למזלו, שלא כמו הברו מגרה, הוא עבד ממש עד לעלייתו. משום מה לא פיטרו אותו ול» פגעו _במעבזה־ גם אחרי שביקש לעלות לישראל. כמגרה מבקש גם הוא להדגיש, שהיד. טוב בגרוזיה: "אבל אנחגו יהודים — וגם ברוסיה, בל מר, שטיב שש עשו היהודים". יעקובישווילי מפתיע כשהוא מתחיל לדבר על אשתו היהודיה של ליאוניד בת'נייב. אולי היא השפיעה עליו, על ברז'נייב. הוא אומר, כי בימי ברז'נייב לפחות בגרוזיה המצב טוב יותר. הוא לא היה אומר זאת, הוא מדגיש. אם לא היה מכיר היטב את גאלינה. גאלינה _היתה תמיד בחודה נהמדה מאוד, חברה טובה שלו. רק כשאני יוצא מהמסעדה, כדי להמשיך במסע הזה לתוך העדה הגרוזינית בישראל. אני שואל את יעקבישווילי ,. על איזו גאלינה אתה מדברו" הוא משיב: -אה. לא אמרתי לד ז זו הבת של ברז'נייב?ליאיניד ברז'נייב. "