מעריב, 30 מאי 1963 — ע ו נש ו של תדשב־חוץ [כתבה]
ע ו נש ו של תדשב־חוץ
ישראלי המתגורר בחו"ל ומרבה לבקר במולדתו חייב בתשלומים מהם פטורים אלה שאיש באים ארצה
לעתים תכופות
מאי. ד"ר פאול ארנפכרנ תופעה מוזרה היא: מדינה , העועה כל מה שביכולתה למען עידוד התיירות וטי_!כילה פניו שז כז אורח בברכה לבכיר. עד "כרוכים הכאיפ" — אזר? חיה-שלה הי;ש אורחיפ בלתי יצוייפ בה והם נענשיפ על "עוון" ביקורפ כמולד? תפ כדרכה . של נל מדינה בעולם, ישנס גם ישראלים ה-מתגורר-ם בחוץ לארץ ותם כעיןתה־בי חוץ. "המדינות דואות " לריב באזרחיה, ! המת - גוררים בנכר, ננ_6 מדיני בעל ערך. _השווייצ־ס אד הלבנונים. המתגוררים בארצות העולם — אס להוכ־ר שת־ דוגמאות בולטות בלבד — נחשבים לאורחים נכבדים של מדינותיה! ונתגלו בהזדמנויות שונות כגורם מדיני רב-ערך לגב־ מולדתם. לגבי ישראל — עמוני. בישראל דים, "המסבך קיים אח " הסביר המצב. הי או וד - - לם לא פל כך ברצוננו לדון כאן. עובדה היא, ני אלפי ־שראלימ מתגוררים מסינה זו או אחרת בחוץ לארץ, אם כי הם מקיימים קשרים כלכליים ומשפחתיים סדירים עם ישראל , ילדיהם משרתים בצה"ל והם עצמם מתכוונים, כעתיד הקרוב או הרחוק, לשוב לישראל. בקיצור, אלה הם אז - רח- חוץ, המחשיבים את טיפוח קשריהם עם מדינת המולדת?
ישראלים אלד,, שהשתלבו במערכת הכלכלה של ארץ? מגוריהם, נחשבים לגבי הוקי ישראל שתושב חוץ כ " תושבי כזה חמ בא . " לישראל בשעה , קונה הוא את כרטיפ-הנסיעה שלו בתוץ-לארץ ומנסה במטבע חוץ את הוצאות שהייתו בישראל. כזאת הוא מהווה "ערך תיובי" מבהינה כלכלית, כמו נל תייר אהר המנקר בישראל• אולם זמן קצר אחרי בואו לישראל משתכר
לו, שהוא אינו רצוי במדינתו באותה מידה כמו נושאי דרכונים זרים. ב ע וד שה י הוד י, המביא עמי דרכון _אנורי?ני, או הנוצרי, המביא אתו ד - רבון אה, ־ , נכנם למדינה על 5י אשרתו ויוצא ממנה ללא קושי — ;אלץ תושב החוץ הישראלי לעבור נתיב-יםוריש של נוהל _בירוקדאנוי. אמנם איו כבר ב
, צורך• , היתר . יציאה. "אך האורח הישראלי, המאמין שדרכונו הישראלי הוא בעל תוקף גמור, לאחר ששולמו נל התשלומים הנדרסים בחוץ לארץ במטבע זו — נוכח לדעת, שטעות היונה בידו. מסתבר לו, שהוא אינו י כול לעזוב את המדינה, אלא אם יביא אישור מ!האו צ ר , ששילם מס נסיעות. אמנם. זהו צעד פורמאלי בלבד. הוא מקבל את חותם ה? "טי פטורי 3ס ' ללא אולם קושי עלי , ועל לדאוג גב י לקבלת האישור — הזה, שבלעדיו לא יוכל לעזוב את גבולות המדינה לא בלוד ולא בתיפת. נוהג זה מאלץ את חושבהחוץ הישראלי לגשת למשרד נסיעות, למלא שם טפסים בארבעה העתקים, לשלם תשלום ולהמתין ימים אחדים. למרות ההסבר שזהו צעד פורמאלי בלבד, מתקשה תושבהחוץ הישראלי להביו את טעמו : כי אם ממילא נותנים לו הרבות את ה " פסור עבודה — " לפקידי לשם מה ם ול ל - - בזבז את שעות הפנאי שלו ו אבל מה לעשות... ואולם, בשעה שתושב-התוץ הישראלי הגיע שנית למשרד הנסיעות צערנו , , לא נאמר נתן לו האוצר שם " : את לחוק ה " פטוד הדש " , שלפיו — כי בינתיים הוא מהויי יצא ב לשלם מס נסיעות, כמו כל ישראלי אהד, בגובה של חמישה אחוזים מסכום דפי הנסיעה. ונושב החוץ מתדגז,
מצביע על העובדה שהוא שילם " אד תושג . הכרטיפ חוץ, "וכי במטבע חיץ. ההסבר אינו עוזר. לשפ ניחומים מםביריפ לו, כי רל!הוא טור ע צמו , כעוד לא י יבל _, שאשתו את , הפ ה - - מתלווה אליו, אף היא אזרחית ישראלית, קיבלה אר. הפצור. ופוסי• פיפ לו עצה: לגשת לאוצר אישית, כדי לברר את העניין. באותו יום לא יכול היד, עוד חושב ההוץ למצוא במשרד האוצר את הפק־ד המטפל בענ ייו וה , משום ששעות ענודתו נגמרו נבר. למחרת היום, אחר י הפסד של שעה אתת, הצליח חושנ החוץ להגיע, אהרי עמידה בחור ארוך, אל הפקיד החבינ בהחלט במהלקח מס הנסיעות. ונאן מתנררת ההידה. אנו, כעת חובר, לשלם את מס הנסיעות, כי מאז ד-, ד2 בספטמבר 1962 _גמצא בתוקך צוו נס י ע ת חוץ" חד ש, שלפ י ו "חל התשלום שהיוו אזרח גט _וןזזראלי על תושב הוץ
וכיצד זה ז גם על זאת מתקבלת תשובה ברורה. תושב חוץ ישראלי פטור ממס זה, אם ל א שהה בישראל למעלה משנתיים. ואמנם, רע יי תו של אותו תושב חוץ ביקרת לאחרונה בישראל לפני 30 חודש. ואילו בעלה, שביקר בישראל לפני 13 חודשים בלבד — חייב בתשלום. כאשר טען חושב החוץ, שזהו למעשח המבקר תכופות " עונש בישראל " לגבי , ומתן ו, פרס לאלה הבאים למדינה לעתים רחוקות — השיב האבסורד פקיד: • " אני אך מודח מה , אוכל שיש כאן לעשות ו החוק מחייב ועלי לבצעו . אנ י עצמ י הער תי כבד למשרד בירושלים על הסתירה הזאת ואני ממליץ גם לך להתלונן. "
מאחר שאותו ר. ושכחויו צריף היה לחזור לחו"ל תוך ימים אחדים, לא נותרה לו כדירה, אלא לשלם לדוג _, ל170- ל"י שנדרשו ממנו — מפ שהייתו במשד 16 יום כישראל. למותר להעיר, שהוא נאלץ עור לבזבז שעה ארובה בתור שליד הקופה. אף גפ זו לטובת, שהרי הפכו ממנו הליכח עם עופש לפנק, בדי לשלפ שם — ואף להוסיף עמלה כנקאית. י וצא מכאן, כי תושב חוץ ישראלי צריך להישמר, לבל בקר במשך 24 חודש לפתות כמדינה — ס!ייענש.
ישנם סונים שונים של תושבי חוץ ישראליים. ישנם באלה, שניתקו את קשריהם עם ישראל;וישנם כאלה, המבקרים בישראל לעתים רחוקות בלבד. שני הסוגים הללו ישראלי זוכ י ם םב " מהוץ פרס. " לארץ אולם , המקיי אותם - מים קשר הדוק עם ישראל, שיש להם קרובים או ילדים בארץ — נענשים על-ידי מס, אם הם מבקרים במדינה פעם בשנה ומוציאים בד, את מטבע החת שלהם. אם איש כזה מבקר שלוש פעמים בשנה בשראל, עלול ה "קנס" להסתכם בסכום של 500 לירות. משמעותו המקורית של מש הנסיעות היווה, נוכה להצפ של הישראליםנפוע ל לחוץ לארי, ; להטיל שליהט מפ על "מותרות" אלו — כלומר, גמול על העומס המוטל משום כף על המדינה בשטח מטבע החוץ. אולפ משמעותו של החוק מתהפכת, אט המס נדרש מאזרח ישראלי החי כחוץ לארץ, אשר מבקש לבקר תכופות כישראל, ותור כ־ קונה את כרטיס הנסיעה שלו כמטבע חוץ ואף מביא מצבע הוץ לפדייה. קשה להניח, שיש עוד מדינה אחת בעולם, הנוהגת באפלייר, כזאת לגבי אורחים, המבקשים לבקר תכופות במולדתם.