המליץ, 23 ספטמבר 1902 — הרב הצדיק ר' יצחק רילף א יננו ‭I! ‬ [כתבה]
הרב הצדיק ר' יצחק רילף א יננו I!
ביום קר, בכיא להדש שבט שנה חקצ"א ירדה משמי מרום נשמה חמה לעיר הקטנה רויש־ , _האלצהויזן, בנמיכות העםען, אשר הרבתה להפיץ אור והום םביבה במשך עשרות כשנים. ביום ההיא נולד שמה ילד נפלא , אשר עד מהרד. היה לאיש למורה למטיף, לרב, לחכם, לסופר יע ל כלם ל " רב , להושיע , " , אה עניי עמו, העניים כבםף, אשר ברוםיא _^ והעניים j בדעת עמם וארצם אשר באשכנז. לבן אבל ככד ה"אי ? לא רק ליושבי אשכנז , בי אם גם לנו יהודי רוםיא, ! י כי נאסף האיש אל הגדול עמיו כליל הזה , י'ז ררב אלול הצדיק . ד"ר יצחק ריל ף ; העלם יצחק _ריל ף היה רק בן שמונה עשרה שנת עת יצא לעבוד את עמי, לחמם את הלבבות תר הגדולים י בי למורד של . ילדי ילדי ישי־אל ישראל בעיר הקטנים גורנםכרג , בהיותו, הקרובה בשנת ' לקאםל. והמורד. הזה לא הדל מהיות תלמיד חמץ, • יהי שקור לימוד הורד, רעה. הוא שמע לקה בבית המדרש ב* בשנה למדעים הר־"ז _נםםך _במארבידג לו וראה _והי־בה , ויה ל • עסוק אז למורה בתורה, כפול עד כעיר אחה כמדינת _העסען — מורה הילדים ומטיף לעדה ישראל שמה, במשך ארכע שניב משנת תרי"ט ער הרכ"ג?אחרי בן היה שנחים ימים למורה דה ישראלירב־טשנה . במקלנבורג־שווערין. ובהוסיפו כל הימים לקנות הבמה ורעה נבהר כשנה הרב ייה בכתר הכמה ויהי לד"ר הפלוסונ: , יה. ובהיותו ככר מכתר אז
\ בכתר תורה , כתר הכמה וכתר שם טוב על גביהם, נתקבל לרב אב"ד בעיר מעמעל בפרוסיא המזרחית \ על גבול רוםיא. ן למן העת הה־א החלת תקופה הדשה, הקופה גדולה בהיי הרב המצוין הזה. בישבו כין מזרח למערב j היה למליץ בין יהודי אשכנז ויהודי ריםיא, בנדבה j לבם של יהירי המערב השתמש לטובת יהודי המזרח, ן ובחום לבם של יהודי המזרח השתמש להחיות אה j דוה יהודי כעבור המערב שנתים . ימים לשבתו כמעמעל באו j ימים רעים לעניי ישראל בפרוםיא המזדהית ובזאמוט j , \ _, כי רעב היה בארץ. וייסר הרב ר' יצהק _ריל ף ועד ן לתמיכת הרעבים, והועד קבץ כמשך שנתים יותר מחצי מיליון מרק, שנשלחו למאתים ושלשים מקומות ן j בקורלנד העת לרעכי ההיא ישראל , בזמוט ידעו מרוםיא וליטא בכל , ערי אשר , ישראל מלבד נדדו , אז שהרבה כ לאשכנז ' כמעמעל . להושיע ולמן יש להן אה קרוב, המתאמץ להיות לעזרה לקרוב ולרחוק, I ואליו פנו רבים , והוא הרבה להשתדל לטובתם . וביחוד נראתה פעולתו להושיע אה נורדי ישראל
I בשנות תרמ"א ותי־מיב, עת היה עושה ומעשה ויהי j למופת לרבים, אשר כוננו ועדים למשען הנודרים. I ובד. בשעה שבא לעזרה יהודי המזרח בחמר , בא לעזרת יהודי המערב ברוח , בהפיצו באשכנז את הבה ציו ן, אשר התעוררה בין יהודי רוסיא , ויכתוב בשנה הרמ"ג אה ספרו הנעלהארוכת בת עמי" בשפה " "אשכנז, להראות את יהירי המערב, כי אך מציין הבא תשועת ישראל. ועת יצאו רבנים " מתוקנים" ידועים באשכנז במחאה נגד הציוניות, נלחם עמהם ברב כח, ו וכה שמח הרב הזקן לראיה, עד כמה התחממו ן הלבבית באש מהדרה לחבת ציון, ולמרות רפיון [ גוו הלך להקזגגיס השלישי בבזל, ושמת הוריד דמעות גיל, בראותו, כי הציוניות קבצה גדחי ישראל מארבע כנפות הארץ לקומם בלב אחד הריסות ציון, אשר בה ן כל היי רו הו. f ן ולמען חבין כמד. כח ואמץ היו דרושים לאיש הגדול הזה לעבוד עכורה עמו, עלינו להזכיר, כי ן מלבד ספריו הגדולים, אשר עשו לו שם בין החכמים, ן המה ספרי " הפלםופיה:וויסענשאפט " דעס " וועלט־גע־ ן דאגקעגם שאפט דער _" " , וויסענשאפט קראפטאיינהייט רעם , " געדאנקענם וויסעגשאפט _, " רעד וויסענ־ " גע־ " זעצאיינהייט, " וויםענשאפט _דעש _גאטעםדי נסטעם ומלבד ספריו אשר כהכ בגוגע לעניני ישראל :מייגע " רייזע נאך קאוונא" ו . דריי טאגע אין יידיש רוםלאנד. " היה גם עורך העתון " מעמעלער דאמפפכאאט" כשפת אשכגז במעמעל .
בשנה חרנ"ח הש הישיש הגעלה את הוצאות עבודה ענקית במשך חמשים שנה , כי כמה שלא החזק הרוח לכתות הגוף, יש גבול תמיד, ולרגלי חולשת גופו היה אניס לעזיב עבודתו עבורה הקדש כעדחו החביבה עליו, היא עדה מעמעל, אשר הרכה להרביץ בה תורה ולהפיץ כת ידיעת שפת ציון, ויקנע מושבו בעיר ב_$ן, אשי־ שמה נותר עד יומו האחרון. אשרי האיש אשר ימות זקן ושכע עכורה פוריה _כהמגוח הנעלה רבי יצחק ריל ף, כי נשמתו תהא צרורה בצרור ההיים הנצתיים של ציון תנצח'ת. איש יהודי.