דבר, 23 דצמבר 1960 — נפתלי ב1ם _במוויאון ת"א [כתבה]
נפתלי ב1ם _במוויאון ת"א
תערוכות
מאת אריה לרנד
כיי לשהות בהצלחה נני הזיפ משליט באמנות זמנני ירושים לו לצייי לא יק אומץ לב ואופי חזק, כשרון והכשיר, מקצועית ושליטח בנלי אםנותו. אלא נם ראיימ בתרח של המטרה שאליה הוא חותר במסגרת של פילוסופיה אישית — תפיסה אסתטית המיוסרת על השקפת עולם. כל מנתונים האלה עוםיים במייה פחותה או יתיר, ־*, רשותו של נפתל' בוס, אמד מציירים הבולטים במשמרת הצעירה של אמני ישראל. מראשית דונו ב, בצלאל" לפני הטש־עשיה שנד, בחבלה נזם כאחי מאמני הוישוט חמ־ צויינים, שיוו רנ לו גם נציור־קיו בדיל־פמוים. או בום לא הסתפק בהי־ שניו בשטהים אלה, כי הוא לא נפהף בזום מגואה של הציוו האבסטואקטי — גלנולמ ממוווני של "אמנות לשמה" שגופה ובים וגפ טובים _פבין אפנינו מצעירים והוותיקים — אלא חתר בהכרה ובהתמדה לאמנות גוולה ועשירה נס בתוכנה האנושי הנזקקת לכ* חידושיה האסתטיים והטכניים של אפניח זפננו,
בשאיפתי זי מצא *י האמן הישראלי ;צעיר _נקווות־אהיזח ומקומות משואה :יציותם ובמשקפותיחס של שני ענ־ ןים באמנות תקופתנו — בחיוושיו ;צווניים של פאבלו פיקאסו וברעיו-:-ותיו של ויאגו ויבאיה, שעמי עוי יפני שלושים שנה ומעלה על "השע־ ןוס הנוול השופע מתעווכות ובות זל האמנות המודרנית המאהזת עיני :קהל בשם האמנות הצריפה" יטען, כי , הנושא (חחברתי־חםחפכני) דרוש לו לצייר _כפפי־חבדזל לקטר חרכבת... '' לאורן של השפעות תזקוח אלח ־, גיע בזם בראשית יינו ליצירה בעלת מגמה סוציאלית מובהקת. אולם :יצירותיו מחדשות בולטת התיפאטי־ קח חיהווית־הישראלית של זמננו. ברפ, במקום תיאור אליגורי או ציוו בנוסה הריאליזט־הסוציאלי מבקש בזם להביע את רעיונותיו ורגשותיו בלשון־סמלים חרשה משלו השואבת אמנם פן הסימבוליקה חיחווית ממ־ פוותית (המנורה. השופו, הוג ותחח־ נגול לכפות, (אי מיא מסגננת אותן בצומת חושות ומצרפת אליהן ומו־ יות גיוטאסקיות בנוסח הציוי חפרימיטיבי, חילוותי או, _חבובאוי התקוק
נ. בזט:תרועה" "
כסלעים. לא תפיח _חציוופים עולים יפת: עתים ;כבתמונת החפיוור, האו־ גיאולוגיות) אין קטעי מיישום מתקשרים אויגאנית עם שטחי הצנע. וב־ ווו כלל היסוד מביאפי גוני תכופות על היסוי _הקולוריסטי. אולם הרבה יצירות בתערוכה רבת־מוצגיפ !ו מעוררות עניין בתפיסה המקורית של הנושא או בחידושים ובאפצאות בצורה, בקומפוזיציה או בפאקטורה. זוחי ללא ספק אחת התערוכות המ - עניינות ביותר בעונח חנוכחיח וראוי לעקוב בתשופת־לב אחר חיפזשיי ־פוויים של נפתלי פזפ והתיותי חנועזת לאמנות ישואלית בווחח ובצנ־ יונח. נסבנונח נבתנניח.
נושא העבודה בציור ובפיסול (_בביחן־האמנים בתל־אביג) _נ־70 צייוים וםסליפ פציגיפ קייב ו־90 עבווות בתעווכח, על נושא !עבודה. שאורגנה ע־י אגודת האפניפ :שיתוף עפ הפרכז לתרבות ולחינוו :מסגרת החגיגות במלאות 40 שנה "!סיד חסתדרות העובייפ הכללית. :ין חמשתתפיפ כמד, מוותיקי האפנים :ארץ, כגון נ. גוטמן, י. _פלדי, צ. שור, י, קוסונוגי, א. סיגו (סיגארד, (א. :לעדי, י. סימון, עליזה בק, י. איזנשי ?עוד. לעומת אלה, שרובם תושבי -ןל־אביב, בולטים בחעדרפ כמד, אמ־ :יפ ידועים, ובפרט אפני החתיישבות העובדת, שבלי ספק יש להם ממ להגיר על נושא העבודח. יתכן, כי רבים לא נענו להזמנה מתור שלבם נעשה גס בתערוכות מסונ זה, שלא הצטיינו גם בעבי _בחיקפן . וברמתן האמנוחית. חבל, שלא נעשו חפעפ — נחעוו־ כת־יובל זו בה נקבע פרם נכבד — מאמצים גוזלים יותי למיחבת ההש - תתפות ולמעלאת הוטה הכללית ־עיי שיפוט ובהירת קפונית יותו. כי ובים מהמוצגים הצהקתם היהיוד, הוא הנר שא. יש יושם, ־שרבים מחצייוים הו־ ציאו מתיקימס סקיצות ישבות, שלא היה עולח על _ועתם לחציגן בתערוכה כללית או פוטית;אחדים חחחנמו לחתאים את שם חתמונח לצווו תשעה, או התעלפו פחנושא לחלופין מה פעם, לפשל, להניע את יעיון מענוות ע"י תיאוי עית נמלינ שגודלן כאוווימ מפוטמים;לכלול ביו סוגי העבוית גפ אפיית פיתות ומכייר !נענים. אי להציג קבוצת 'בתים קטניי דווקא כ"שכונת פועלים... ?" על רקע זה _בילטית ברוך הפג' ; איאילו עבויות המניחות את מדעו
מבחינת חנושא ותרמח גם יחי, כגון: רפויות הכובסות של י3. לדי וצילח ניינזן. מ"עבויח במניף" של מינה _ןיסלנון", פועלי תמנע" ליוחנן סימון, "הטייחים" של נ;. וטמן, ה"פועלים• של קליד _סילןןךו, חוייגיס של ר. י נו1וזר. י. בוונפתינד וש. ע־ץ, פועלי הבניין של י. אמיתי ר. אייזנשר. ! םשחילות חטבק" של א. _פרץ־ארד. " ובפיסול—. _, חסבל" של קטח אפרינז־ נזרנונו.