Ha-Tsefira - הצפירה, 25 February 1921 — ב ין י שנ מ ו עול ת . א. [ARTICLE]
ב ין י שנ מ ו עול ת . א.
_מגחפ ריבולוב_. ?
"פ א ך.
לעידח קטנה ונוממ שנטלנוחייה הקאזלית, לעיה שוטטה הנמגןז באפם חיים במאפל המזזמי החויז/ שארית הטליני' מימי הנ_*יפ - ירד באחד. האב* כיפ אל היעחה, אל האהבה הטנמאימטיה חקדאי-, מאן. מניע גמל בעיר* מאורע נפל באהלו הדל וחנודד של הרועה הזקן, אשחו ובתם הצעיד, _והצנטי, *אתבה, באהלם הוצןוע על שטתיהיפ. באותו לילה, שבו הופיע םאן, עבד _%טט מיוו י את עלי העציפ מן, היל _$סז את נליי_&פ, הפובב *ז אהל הרועה ן ! מגוי, הטחאט_^ו גמלות על כאת השטיפ ואתה מלאה הודות והדפ בשעות נפלאות אלה ־ _מסא הערב ועד, הפלא רבדול: מתון הופ י*טיע אותו ה"עהונד הגמל, האליל השזמנן והמהט, אשי באתיס נחש _הומיע ב, מלא־נ_^טתו ימלא מעחימיז המשכריפ _*קרא: - סי, סי, ומי 1 אשה הרועה הוקי1, זט_*ז ומעידה גרעו נטלו על בז*יד, ן לפני האמן/ שיצא מן הים' וטחון דכ_^ מאדים ה אביבייפ *העזה* בלבבן קה* * _>הי האל הגדול, זך אותנו . !.. _^לי"_הקודש* שבעידה מתישים ב"הח הישר", כ"א_1_*ן החדש, " שבא אל אוהל זעה רזי עפ זה אל בל העירה - ומהחיל*ט להרעיש עולמות ז האמונה _ע־ןשד• בטפנה; *%ו רע", , "שד משחת*' ומל בשם הי בא ל5א ן מהדת הדהדפ•1 ימינה?
*מיל ה"דוה החדש* למוטט מטרי _*הוזום אה ?ארזת החייט הישטת, להדה את _יזשבי העידה _הממימיפ _מיאמינתפ אפמ"ה מהן 5 מכנה _ועלמי• אהנית, ושלאניה _נטהימ ממוקד, נושת _^י על ראש ומכר' ד _קמלי מלליו! ו_*יגי_*_י הלילה' בהופיע דמי על פת השמיט הנמר, ובשלוש מסביב דממת־ אלים עמוסה, התעורר הפאן מו_*ל זהנבור אאחמ של הדעה ויקפ למחיה 1 האלילמ־;והנעמות ' _היבבות ז]_% י "••ר מייל 6#₪%$ -ת\_£_1. כרעי
_טצן אינו שם לב _ללשון־עלגים זו, ומתוך מאויי־נטש, המנצחים ועלים על הבל, הוא חונג את הנ"האפיב_, ת העלומים דבדזל' - חנ השוד לחייס הרשים - עם אלילוהיו ועמדו הנאמנים לו ביער העבות המלא קולות_^חיים אדדס וקולות־ איתנים גםלאי לא - * עוד _^פסה התקוד-! לןדא הכהן למראה _הנצהון הנהדר שנחל פאן. הלב מפרכס ורועד לקראת מראה המחוללות _!_הטהופפות בתופים ומצלתים לקראת אל החיים?_החדשים אל אהבת האביב. י\ קצורה הגפדץ של הפואמה " פאן" צ_^את שרל־וואן־לירבית שעלתה בשניפ האחוזגןה על הבימה בכמה תיאט־ רונות מודתייפ. ליבית הננלני, המימטיקן ובעל" הדמיון דרך, _אחיו־ברוח של מורים ממרלינק, רצה לתת לט _סואימה םטיית, המכותת כלפי הקתולית/ שנם ליחה *מקורר" !דלל, _ואמג_* לא ה"םאך עיקר כאן למשורר, אלא העזלפ הד_, ולך _עולפ הנ_^זליציזטופ שט?החיוני ומג זוהי ©ואיטה של ,, שני עולמות;"ולא •_במק־יה בזית בד, עתר, הבימה החדשז/ המת־ לםנ_^ז ומח_&שת הרכיפ חדשות לחייפ וליצירה. משלש המערכות שבמתי' אט זוכיפ לר*<ת רק ?>עפ את 0ני " דאל החדש". התכמות _דאבםטטיות והאירזוטיזת של
"עבודת הקדש*' עוברות לפניט רק פעמיפ, בראיית המחזה ובםומ. רוב דומחוה איעוא מוקדש למבלי־העזלפ הי'שן ומבליט למדי את צורתם האפתעו• . בציורים בולטים ובקויס אוםייט הראה לט ליבינ את העולם הקתולי, המטמצפ ברו_* והדל במעשיו, _לעימת היי הטעז_^ המלאיפ עפ"פ־תעלומיפ _ושמזת היצירה של ה"םאך". סאן" - אץ מי. מס עצם פרטי אלא %_>לי. א8ן - אלהו הטבע הבריא ה־־_"עוז האנושי _$> -ח* לחיים _עצמיים לחיי*_זע_*_חן הוא - חה אל לאנוש יחד הופיע — מטק הבבא של ה_5>לס ודצון גמה להתיז '_^1 _ימנפ• החשך _מםנוהחמ המדחטה, ר_8ז להומ להון מטטהט ניזטעה את _אימ15זי, _ךושת הנ המולייט טעש_^פ _בגידש!_מואייט _^אמו של הןים _החטשי. טאן אינו נמע למכלי" עו9_ק ומעקי"הוי. בל _שמאלמי _מלמ ב_$99 המד_^ _לעולטט ט _(שאו וזה הפנ י ! 99 פ
על דטי השפר עתק־ד'ימינ/ 1כל מר, שיוצא מגדר ה"זזות" ־־ אדה דתו לכליד.. כשהופיע פאן הפלאי - באי עלני־רעיון ותש אלה יצו לכלום את _הוזח הטתטרץ, שלבש את כל דרי העיגי, ולנזי עליו _ןיתגרוש. פ_$ן אינו נכנע. בחורש מצל ר_1א _הונג את _וצ אהבתו הגדולה וחנ נצחונו דרב. בת־הרועה, סמל הרוך והטוהר, סמנה זקלמה אוחו אל תוכה, קבלה את חזרת גםשו ו נ ם פ נ ה ב;1נשמת העתי, המלאה ליחי-חייפ דדענניפ מחרפכ , עליו _^ ושירת - העתי, הנמזגת בשירת ההרות הגאה, מתרקמת בעבי החורשה הק"סטד" _גושאי הרעיון הנוהם מרנישים שקצם הולך ובא ומת־ חכמים למצוא מוצא ממצבם. אפם, האמונה בגאולה על יד כתו־ תיהם עצמם, אמינה זו רופפת כבר בהם. הם מתישים את הדבר - וגפ אט נרניש בו. _\_, אולי תא •באמת אל- "? שואל הזקן במבוכה, וםעמיים למנץ אה השאלה. ? האל הוא פאן או שד משחת? כמה ק _הפרקסמוס יבמול יש במעשר', י ! שאלה עמוקה זי, שאלת החיים יאהבה' שאלת האיתניפ _הלוהמיפ, רוציפ נטלני העזלפ לטתי בהצבעה!
הרוב, כמיבץ, החליט _שטען - שד, ריח טמאה *. חלאה. אולפ ר_28חון ניטל מדברים. משונה _ימעורחת _צהוק היא 'מונת ההצבעה;מבוכה נמרה תוקפת את "שבע תזכמים"ן מרימים י הפ בשעה שצריך להודזד_^ ־קטיפ בשעה שצרץ לשבו_^ _במקופ "שד" ממנמוה השפתיפ " אל, '"במק_* דךנשת ס דאמת כמעשיהפ שתתן עוז ועצמה להפ - נראה רםיזן־ייפ והרגשת הזיוף שבדבר-. במי, היא מלפני אל _הזיזם *האהבה, מלטכי על ד יין - להשיבה!גזרת כליה נגיה קבוצה ב_^ד, זו, על דור עובר זהי . אבל אץ מ יוציפ עדיץ לקפל עלים את מה־_^הדן. כשער, האיונה, כשצעד_^האץ של אאן. המנזפל' השב מן היעד, נשטעיפ מרז*ג _נשהוא _^ הולך ומתקרב אלינו - _^דא הפתן בקומ ע8ד לא אבדנו! ־ אץ הוא. מאמץ שהשעה מחד, כל כן לבוא, שחת_^_טנמדה עשחה _*קטיאתיהזין. _" שעה איוסה הגיעה — ת_^טר• הדשה באה. בטהילדהו שלי ט_8ן •תטי בבד את דלה האהל _60001ו במיטה מסמל, בת הדעה _מחויללה _ומקשקשת ב&_נל ה_^
לקראת היציר' דהדשד_^ כובב םוכב הכל בימהול. הדעה הזקן עומד נרעש תדה_^ ועיניו זולגות דמעי, אישתו, כת־העבר, עומדת אף היא וזירה, _מחול־העתיד _מחלנץ/ אוד השחר הבוקע מאיר את % ©נות האר, ל ה־ייץ ה&אן הלך ובא!העיניש נשואות _לנ־דהק בצמא . יעדטן - ומצפות. הדלת נפתחת. הצליל האחרון _נידפ, הנשימה נעצרת... . 1.. _עך שעת־האשר המקףה נרזזה־ שוב. הכהן מופיע שוב לעינינו. עדיין צל־ מרחף מסביב ואינו נותן להד'!^ שיג א 'נצה;ומחוך טרוף־דעת ויאוש עמק תיא קורא: - הורידו <_מ דגןםך... ! יורד המסןימבשה . בב>יט על התק הגדל, על מפלא הד1לך ובא... דק פעם אחת, באשון הליל העמ-ק כשפל העולם היה עטוף בשינה, נראה לגי "פאן" בדמותו המרהיבה וה_1"_0שרת - וגעלפ מאתט.
על הבמה ראיינו כל _הגמן בהניש וכמריפ מכל הכמיס, שרוחפ טעמת ונמשם נמקה יגךל . צודק למואד, שטויו־ הים ועוהונס _דג־מדר_;אלופ בצחוק ' י אט _שומעיפ את הד כביה של _נ־פש האדם ;ל _ן_^בדן הימים ד?*ןי, ירים של ה_$בינ הרך והמעונג, שעבר עליט מתוך _מפלתישממון. לימית לא רצה למאר א_, ת הפאן ?־ ין ד'וא זקוק מילד1, הפאוהן לבו הפר לדופק העולם רצה להראות לט שוב־&עפ על העדון דגדול שהוכו בו עיני האד* _ראלהים עשה אותן פקוחות - _גאט עי&דט אותנו באכ_^הפטריט _ואמ־זת עשזת. _^ל החייט וקול _הוגהבד קיים , אליט מן האדמת מן היפ, מן השרה, _גגל ההרה - ועיגמו טחו מראיית ולבט ערל מהרני'ש ב"דוםק" זה, רוח _הדתיות השניה והחנ־ יות המנצלת מרהף על כל סעשיט. אריה וכבדי, מןףקד• עלט ומחניקת כל _מיכוס _^ל שבט לקראת תטעה?!ח **פשית;טהעהכד, את אור חייט _ופעמת את מעם קיומט... עוד לא זכינו לדאות אז טני ד_^פאך הד. משים מה?מיטים שאץ מו ידיי העז לשמרי _האנימי, מזילה זעםשת העטגך..., נקום פעם אתת ת&יל את _מוגז־ העבר העמדת ל_^_פזלי, נקיים את _^י מ-ל הצעיד, הטס אלינו ?ל כנפי השחר יעוקע , _ועןלה טחון _המאשל העולמי. נקרא פולט בעומ 68 )***<2> =י. רועי ד_#** _^ז "
השקטה >האטמו5? םלן ימחו כורעות ול\דאות ו - קפ לחזוי*, ק!קפ להמיר, פאן ז והסמן תדול עומד לטניט ומראהו ניאיהוד_, ומהו מתנשא וסואן פגלייהיפ האדדפ והוא גמע ני*צזת_*ש ושביב _י תאה י, עיניי המעדה מגטאות בצמא את כל היופי שבעולפ ואת כל המתק התופם בגרות הדנות של האלימה , ושל הילדה הרנן/ בת ויהי, הדל' _היבבות אותו. האו/ נדה ועד, זו, שעל למת מפיוי, עי רועדים השביבימ של בושת געיי* שאשר השקיט מענועייאהבה מזנק _ממטפיה ממה בתפלה עי., לחייט - כטה יש בד, מן המטוץ* את דעה דאדפ ומי, יש בה מן הטזץ את רצונו של אל>גובע הפראי, שקס לתחוה בימינו, בעיה הניהזת והמלאה אמונות הפמה יקבון :עות ד מעש נ ות ! במטה הל"ל העמק, יפשכל העולפ י הכעוד _והטעמ 999_ף בשנז/ קמו איתגי ־ הטבע האדדיפ _יעודכיפ את מדר חייהם, הטלא טואזה זהושן, הטלא שכרון ועצמה; אלימה עהשת־למתצה ומהטוה כולן באמ_^החייפ _מחרמןת על האל הפדל - _הטאן. ובעזגפ _, _עטדתיגןמד _מןטיעים באוהל. באי _העולט הזה, ן_^_ים החול _והשקך _עוי _^, ם הקטטה והמחפה ז הטמ' מ_^םטר _1הפ ה_^
שני עולמות נמ'שן ן _עןלפ הטבע האיתן עפ ' הרגשתו _הפראות וה&ריאה, ועולפ ה"תיה שנהאבנה" עס םד*סות דמעפ _שבחייל הט_*ן יאב_5* עפ רקתו* ליות _והט_6נ0ה, המכלות את עובדהן. טי יגצח אז מי?מי יוריש א;מי-? אט מתישים כתיש - ל2א למ_#וא לא נליא מרנישימ - _וייעע למי מהם יתן המ_, _אלטיט _ייטטיפ אגו מצפים לקץ המדון הטרד... ד-בהן מאיים על טמן, משביע אוהו _בהשבעותיו העלמות' מוכי את י שט, שזמו גק_^פ _בהחממו של הז_% >ז_^1ש; _^א הפאן_$, טד איהןי*מוצ_# מו קף אלימו' מוםדע/ >אטא. *בע1_?יו אה מרחקן
מגטשו את שאריה אמונתו;כי מטלה מיוחדת במינה יש ל&"מן:" כל הטנע בו יקדש, מל הבא בד' אמותיו " נמ:ע" והמכר לו. ־־ אני שלו - קורא, כעבי שעה ק_^ה , מזכירו של ה_&תן. גפ הרועה הזקן לעם אשתו התמימה - גהטך לו_2ם לאד, ב איי "התגבר דגםלא_, אשר אות לאשה לו את נתס הצעירה. " התך - כך _כךאו לו כלי־הקדש הקתולים, ולא התישו, כי תת] זה הולך דורש את כסא מלט?תם המט מטול. הפעדה *קני, הולכת *ודולה. שבעת חכמי העי נתבנשו לאהלו של הרועה מושאיפ מותגים בדכי "חלול־קדש" זה, בדבר הנגע שהתחיל ©ישר, •בעירה;הפאן אינו כאן, באהל הצר. מוקף אל"לותיו ובת־ הדועו/ שדתמכרה לו לגצח, הוא שג למקומו - אל היער;כל העירה כמרקחה; נשנה אוחו התויון שבימי שאול. םל מי שנטכש להט על דרכם של המלך והטלנה נהה עליד_, ם רוהד ומתחילים ' להועבא, " כולם מתפשטים _ערמדם ויוצאים _במממתי? פרא. שבויי המלך המנצח הולכים יביס' שבעת הדגמים - יתר הפליגי-, ממשי' כיס את מלחמתם העצאי , באחל הדל , מובדל מן _העול_^ םפר־הימיס הקףמופ משמש נר להפ ועל_^"ו ד, ם רוצים לחתוך _נזריינו של המת החדש, שפרץ ממחבואו ושוב אינו ידע מטהר., וכמה משונים ועלובים הפ אותפ האדזקיט היבשיפ ועגייידעו/ היושבים על מרמת ת, עובד ובטל" ומטגסיס עצה כמה להשיב אח
המפ. • רוצים הם להשביע את דריה, שיכנס לתוך הדד-, הרוח אינו נפלא. משביעים אותו שיתנלנל לצפרדע - דרוח _הפוזץ אינו נשמע ואיט נ5לא! כל העולם כלו זי בשבילו והס רוצים לכלאד'ו בתוך ט* של יציר! _וטיודם _אוזגיפ - הטלאיט _מיקומה עוקצת כלפי _המתובחיפ - נמשכימ השו הוא פאן או אל?ואמרי המוחיא-החלמת ה&שדדי:, לדון אתו לכף זעה ומזבגיסז ־בבריתיהגשואים עפ א_*_מ - נת הרועה - כדת וסד_^ _דוובה תהו ממלה עלע, שלא יא מתעדנ _בדבדט שאינט _נונעיב אליה _פוליטי/ לה _ו־שדמז, שלא יהא דן ברבד_^פ לטי _יאזת 'ולעי והשאזו _יותר מבטי שטרשה מ מגנו _הפוציאליז ודנו מצב _רוןף יל . _"שעל טרעה עהד'י_>_צנוגי י