Davar - דבר, 13 June 1969 — 1 ד ם 1 ש 0 ת,חרובה שיחה עם ומשורו בפו [ARTICLE]
1 ד ם 1 ש 0 ת, חרובה שיחה עם ומשורו בפו
עם ומשורו יעקכ) מאת יפעת נבו
יש שאלות, שאין עליהן חשובות. יש ובוים, שהם תשובות שאין עליהם שאלות, ואולי הם תשובות הכוללות את השאלות. שיויו של יעקב בסו הם מן הסוג הזה, שקשה לשאול. עליהם שאלות. לכן, ניסיתי לגשש מן השי־ דים אל המשורר, ואולי כך למצוא את הגשה. ביניהם. ספוו _הואשון של יעקב . חוף, אלף תשע מאות ארבעים ו"... הוא פואמה שיצאה ב־. 1965מא1 יצאו עוו שלושה ספרי שירה שלו: , _בפבך השושיט_>" _. עופות שבי־ ", _וםפוו _האחוון., שיוים בהליכה הזאת". ש: . שיויט בהליכה הזאת• — באיזו הליכה, ו ת: מונן מאליו שאלו. לא שירי לכת. מי שחושב כר ימצא את עצמו מאוכזב. קודם כל מדובר נא[ בהליכה מוגדרת שלי. הליכה בזמו. הליכה במיקצב מסו"ם, ונל מה _שטעוודיפ מקומות שבהם עובר אחס. הפגישות שלו. וו הפעם ה" ואשונה שהצלחתי למצוא לפפו הלינה שם שבאמת מופופת התכוונתי . זו הלינה לו. זו , קשה לא , הלינה של ההקלות בובוים .. תולהות היים ו — כל פה שהיה נאמת, כתוב בשירים, אז מה עוד אני יכול להגיד לך ז" אומר יעקב• ש: עכשו אתה?בן . 32הגעה לארץ בגיל . 17מאיזו תרבות הגעוז אל שיויךל ה: קיים ניני ובין הםובב אותי דו־שיח די אינטנסיבי. הסביבה ה-
תרבותית שלי היתה במזרח אירופה. מובן שספגתי את השירה הרוסית. גם הפולנית. אבל אהבתי יותר את הרופית. בעיקר דיברו אלי יפנין, מאיאקובפקי, פאספרנק, בלוק, פושקין. ש: האם אתה נוהג לקרוא את שידיד לאתר שנדפסו בספרז האם קריאה זו שונה מהצטלצלותם בעת כתיבה 7 ת: האמת היא שבתקופה ראשונה, עם הופעת הספו, איני נוגע בו זמן• רב. בספר שלפני _האתוון לא נגעתי שנה. הסיבה שאני חוזר וקורא היא לרוב טכנית, כשמבקשים ממני לצטט איזה שיר, למשל. לא, אינני זוכר בעל־פה אח שירי. אולי בודדים, מ!הראשונים. יש שלב מפוייט בו המחבר נפרד מן הכותב ואז?הוא פפםיק להיות הובב, ויש תחושה של את־ דיות כלפי הדברים הכתובים. או הוא הוזר ועובד על השיר. ש: איך נשמע לך הסבר שירד מפי , אחר: _משצפיצ, פרשני , סילוף,
זח מפתיע אותך שמצא נו מה שלא הכנסת לתוכו? ת: אני מקבל את זה כהסבר של הקורא לעצמו. אם האינטרפרטציה מתקבלת מבחינת הםקםם — י לא איכפת לי. אם שיר הוא שיר. הוא נכתב יותר מפעם, אחת: ראשית, על־ירי הכותב. אבל הוא נכתב שוב ושוב על־יוי הקורא. ודאי שזה משעשע לפעמים. בספר יש שיר קצר "הסהל?וח" ובו מדובר על פרידה מאשה. יש שם דימוי של דנים אדומים כברכות מלוחות. בערב קריאה הסבירה לי אתת הקוראות, שראתה בזה את ברכות משק יפתה. זה הסתבר מ!הטקסט. נעצם, זה דק יכול להוכיח את עושר המסע. ! גומה לי שמוטב לומר דברים לא מוגמהים, כי מה זה דבו . מוגמר; משהו חד־משמעי הנראה לעיו ואי־ גו מסתיר בתוכו כל רבדים גוססים. ש: . הכרתי אדם" קואת לאחו משיריך. איו אתה מכיר אדם ז ת: השיה הזה נכתב על פי מק־ דה קונקרטי. הכרות נעשית עלידי דו ־שית מסויים, על־ידי. תנובות, על־ידי משהו שהוא משותף לשניים• אינני מאמין ביהסים חו סיטויים, נשוק לצד אהד איכפת. נאשר זו, קווה לי , אני מסיים זאת על־ידי כזה יכול להיות
אקט, ואקט בחינת שיר.. ש: מהו לדעתך תפקיד המשודר נחנדה? ח: אין לו'תפקיד. תפקיד מוגדר ודאי שאי!לו. או שיש לו אותו תפקיד שיש למחזאי בהנדה. אט המשורר שואב את הכתינה שלו מן הסביבה. שירי נכתכים _טתוד משבהים הקווים לי . בהולני, נ־ שאני מדבר על משבוים. איני מדבי על דע או טוב. משבר הוא גט טוב. מודעה ברחוב. למשל, פעו־ רדת בך משהו. יש כאן מפגש. דברים כאלה מעוווים בי רצון או נווה להגיב נשוהות. היות וונויס אלה קווים כתבוה פםו"פת יש להם הפקיו. באיזו פיוהז — א0 זה משפיע, אם השירים שלי משפיעים' זה מניע משהו בחברה. ש: מווב פפוים, ובעיקר ספרי שיוה, האם אינך חושב שמוסב לדלל אוחם ולהוציא וק את השופוא, כי ממילא איו קוראים? ת: אני חושב שיש קוואיפ. גנון שמוציאים ספרים הרבה שעל עסי־ _פותייזם כתוב שירים, מעטים ראויים לשם זה. מספרי הראשון יצאה מהדודה. שניה. ספדי השני אזל. ההו שלישי לא כמעט ? אזל. זה מוכיח י מש-
, אבל השאלה אינה טובה?אפילו אם כל טה שמופיע הוא שירה, לא הייתי יכול ולא הייתי רוצה ?לביים את עצמי. כשאני מהליט להדפיס שיר _בעתון, למשל, זה מפני שאגי מרגיש שאני רוצה לומר משהו לעצמי ולפחות לעוד אדם אחד• אפילו לא היו גמכדיט פפדי, יי הייתי 5 אחר מוציא . השיר אותם הי לאור רק ברגע גם לקו י ש- - מדפיסים אותו ולא ברגע שהוא נכחב. נמו ילד שהוא הי לא ברחמה של האם אלא עם צעקתו הואשר ש: מה משמעות הצבע בשיריך ן ת: צבע. נמו כל דבו אחר, אהוב ברגע שיש לו משמעות. נד־ מה לי שבהקשר מסו"ם לצבע אדום יש _ווספצה רגשית עלי. בשיר האדום הוא המתוק, " ראיתי שקיעה, ראיתי צבע אדום. ופתאום פין תהושה. של מתיקות עצובה ופר אבת. פשוט אינני יוחג איו לופו זאת טוב יותר מאשר בשיר'. אי דואה הרבה דבוים בצבעים. עליז זה צבע, למשל. אם אני אומד כחול, זה הכחול שלמדתי נפשך . 32 ענותי. זה הבחול הפנימי שלי אבל איני בונה שוט פואטיקה על צבעים. ש: כתבת שיר בשם _. םקור ה־ רע". האם מקור הרע הוא במורשת ההיסטורית ? ח
. י כש_&ני אומר פקוד הרע איני מתכוון לרע במובן שלילי. זח שליהודים רע, זה איזו נובע מדנקות או פחוסר דבקות?כי אם מן העובדה שאנחנו כאלה. זה _ש־ סבי?. למשל, היה צריר להילחם צונו במלחמת . וזה יפן שהיה , ואי צויד ש לא לשתות . שאל לר תה ־ מחול בטבק כדי שישחררו אותו. ואולי מפני שאנחנו לא אוהבים להילחם.. אולי מקוד הרע בכך שהעבר הוא יו הווכה כאין אצבעות — ואין מה ללחוץ. זו אולי יד של עשו. אצלי ואצל •בני דורי בעלי הביוגרפיה המשותפת, זה אולי 1־ אמת פקוה הוע — היד החרוכה הזאת. ואולי יש משהו היובי, לא באסון, אבל בניתוק ט!העבו האירופי. אולי. ש: מה זו בשבילך כתיבת שירה-' בריחה, פיצוי , התערטלות בפומבי, התחפשות עם המלים כמסכ ה ז ח: איו לי תשונה הה'משמעיה, לגבי נל שיר התשובה היא אחות. על כל פנים, אף פעם לא עמדה לפני הבעיה להתעופל או להפתתה. הבעיה היא לעבוועם החו־ פד הגפצא בפגים והמגיב על םג־ עים מבחוץ. אם אני מעורטל או מוסתר, זוהי תוצאה, וצל תוצאה איני עונו נכלל. אבל ההיו?שטות
גדולה עוד יותר של הקורא, אם יקבל את הדברים כפשוטם. לגבי יה־ סי לאשה, למשל. אשה• חיא גס מוות וגם חיים, גם אהבה וגם שיג• אה. בכל אשה יש משהו מאד פהייה וגם ממית. ש: האם ניקוה נך . ההרגשה, כי הקווא את שיויו 'הפך ליויוך, אפילו ידיד בלחי פונו? ת: זו שאלה בעייתית המעסיקה אותי. ברור שבאיזושהו מקום זו הרגשה נעימה או יקדה או השובה, אבל היא לא מרפה: אתה יודע שבאיזה מקום יושב אדם קורא את מה שאתה כותב, ואולי גם מזהה את הדבוים הקווים לו עם הה־
בוים הכתובים. לפעמים, באפו! חבל שאינך יכול ללחוץ את ידו של ידיד כזה, כי אינך מכיר אותו. אני קריין גרוע, אבל אולי זו הפינה שאני אוהב לקרוא את שידי בקול. גם בפורום פומבי וגם לפני מנדים. אני משתתף בערבי קריאה לא מעטים. אבל לא כל קורא שלי הוא ידיד, כמובן. רק כאשר ניצת הזיק מן השיר אליו, אל הקורא, אז זה קיים. הפשולש של קשר יכול להיווצר . בין. אדם והשיר. או אדם -והמקום או . אדם והבעיה). גם אפ השיר הלך סמני, והוא מצוי בתוך ספר נווד ?כ---חלון הראווה, אני נמצא בפנים_,. (