معاريف - מעריב, 21 تشرين الثاني 1958 — שמיח־פסימ אגדי [للمقال]
שמיח־פסימ אגדי
מאה שנה להולדתה של סלמה לאמ־לף
באהוזת מארבייקה עתיקת־הימים שבי וורמלאנד, אהד המחוזות שבצפון שוודיה נולדה םלמה לאגרלף ב־0ב בנובמבר שיה . 1858כאן בילתה את רוב ימי חייה ועב בברת־אדמה זו קשורים מיטב סיפוריה ה־ דמיוניים־ריאליים. סלמה לאגרלף' שהתייחסה לגזע־תרבוה עתיק, ידעה מילדותה את החיים לפי מסו־ רות שבעל פה' כדרך שניהלו אותט באהו־ זות אצילים בוורמלאנד עוד לפני כמה דורות. היא שמעה על דבר הגיגות ומערכי־ ציד של דובים, על דבר עליצות ועוז־רוה על דבר יפהפיות מהוללות ושוברי־לבבוה נועזים. מן השמועה הכירה לדעת אנשיכ בולטים ומצייינים ואמונה תפלה עמומה.
לסלמה לאגרלף היו זכויות מיוהדות כ"אשה ראשונה. "בשנה 1909 היתה האשח הראשונה, שקיבלח את פרס נובל לספרות, ואילו בשנת 1914 היתה האשה הראשונה שנבחרה לאקדמיה ה ־ שבדית. הסופרת נפטרה בראשית 0ו)'י. 1 ואמנם. בםפר־אגדה• שדפיו נפתחו זו ה־ ?פעם הראשונה. כן רואה םלמה לאגרלךאת העולם. בהופיעה על במת הספרות, בשלהי המאה הי"ט, עדיין שלט הנאטורא־ ליזם במלוא תוקפו ובמלוא היקפו. יצירת אמיל זולא, האמנות האכספרימנטאלית' עדיין כבשיר, את הלבבות. לאגרלף, שסי־ פורי הפרוזה הקטנים והראשונים שלה עדיין נשאו אופי ריאליסטי. מיהרה לגמור את חשבונותיה עם שירת המציאות. עב הקלאסיות הבהירה עד לאימה, בהדגישה שהמכנה שלה אינו הולם את עולמה - - עולם שכולו דמיון, כולו תום־לב• עולם רוהש מראות־אגדד, וסיפורי־אגדד, על ענקים, גמדים. פירות. כך ההלה להתרקם וללבוש דמות "אגדת גיסטה ברליגג'" בה נשמעה נעימה אחרת לגמרי מזו "הצוננתיהאפורה" אשר לבא־ טוראליזס. באפופיאה זו מפליאים אותנו הראשוניות וכוה־הדמיון, זה הדמיון השובב. הער והמשעשע של יליד הטבע, הרגיל במסעות דרך נוף עשיר באגדות ו־ בסיפורי־פלאים. רב־קסמים הוא הספר "רתוקים סמויים, '' שבו קשורים הסיפורים זה בזה על ידי הרעיון הרומאנטי?כי כל נשמות האדם והטבע קשורות ברתוקים סמויים. כאן אתה שומע את קול האגדה הצפונית העתיקה, אך גס את קולה הרך של האידיליה. כאן
עולים בערבוביה קול היער הקדמוני וגי־ ית־הבית, אגדות ימי־הביניים ונוביליסטי־ קה מודרנית עשירת־צבעים ומלאת־תנועה. הרבה מן התנופה הנועזה אנו מוצאים באפוסירושלים, " שבו מתוארת תנועה ד־ " תית בכמה מנפות שוודיה בשלהי המאה הי"ט. שהביאה לידי עלית רבים לארץ הקדושה. ־אכרים, גיבורי האפוס, הם מתו־ נים במחשבותיהם וברגשותיהם, ממעטי ד־ ירים, הטטנים, אבל ברגעים מכריעים הם פועלים בעוז ובבטחה. ספר זה מקרב אל הלב את האכר השוודי ותכונותיו. היצירה מצטיינת משאר הרומאנים הגדולים של המשוררת בכך' שמהלך העלילה אינו מתפרד לבמה וכמה דמויות יהירות, אלא נמשך ברחביה מההתחלה ועד לגמד. והגה "מסע־הפלאים של נילם הילגרסן עם אווזי־הכר, '' ספר כתוב פרוזית, אשר רות לירית דופקת בו בהזקה. טל ילדות נופל עלינו רגע אהד, בקראנו את הספר הזה• כמי למקרא אבדותיו של אנדרםן, שכנה הדני של ה. :חברת. המשוררת אוהות בידו של הקורא ומוליכתו אל עולם חדש, עולם קטן כשהוא לעצמו, אך מתנועע ורב־ צבעים. לכאורה. הרי זה מעין ססר אתנו־ גראפי, שכוונתו הברורה היא להקנות את ידיעת ארץ־האבות לקורא עול־הימימ. אך בסופו של דבר ניתן כאן תיאור־אמן נמרץ. סתיו ואביב' קיץ וחורף, סער ושקט בטבע — את כל אלה ידעה הסופרת לתאר מתוך תנופה ניעזה וליתן לנו ציור רחב של נוח אדמת המולדת : מרבד־צבעונין של כרי־ד־ שא ושמת־חריש. של נהרות ואגמים. של יערות עצי־עלים ועצי־מחטים עם כל רח־ בות התיאור. אין לך כאן רושם של נוף קלאסי, שלוו?מונומנטאלי. כאן הכל הי, הכל זע ומשתכר בעולם אגדי. שהליריות שיי ושכרון־הצבעיב שלי הם צפוניימ בל־
באחד מסיפוריה". מעשה מהאלםטאנייז, " מתארת סלמה לאגרלף קצין שוודי מוזר, שיצא בדימום, הרוקם בשעית־הפנאי שטיח־ פסים גדול• שבו הוא אורג את חייו והיי ידידיו, צר אותם כדמות שהוא מדמה לד־ אות בכיסא־האורגים של אלוהים. לאותו שטיה־פםים מופלא ואגדי אפשר לדמות גם את סיפוריה של סלמה לאגרלף. אין נעדרים יה הפסים המגוונים ביותר, אף לא צבעוניות ביתית מנומרת, הנותנת לפעמים טעם לפגם. אך כל זה משתכה למראה הדוגמאות והמוטיבים המרובים לאין שיעור, העושים אותה למין סמ ל של רקמת־העולם.