הצפה, 4 شباط 1938 — נקודות ו ווו ?וווו .וו וי‭-- ??????....???‬ י י ? י "יי ־ ‭??‬־ "־" _nrsriT־- [للمقال]
נקודות ו ווו ?וווו . וו וי-- ??????.... ??? י י ? י "יי ־ ??־ "־" _nrsriT־-
"i_'_. 'Tr 1 י - ? י . 1 י ו ך' ב.
יא. "הצופה" אינו אגדה... שמעו זאת חרדי הארץ ואף חרדי הגולה: "הצופה" אינו ? עוד הלום, אגדה, שאיפה אצילית בלבד—, הוא קיים, הוא עובדה היה.. הואמופיע י יום־יום. זה שבועות. עין העוברים והשבים ברחובות כבר התרגלה לר־ אות בחנויות את ראשי העתוניש באותיות גדולות ומאירות: "הארץ, " "דבר, " הבוקר", "הצופה... "אין כבר בזה מן החידוש. כאילו היה כזה . מימים ימימה. ליהדות הדתית יש כבר קול משלה במערכת הקולות. היהודי הדתי חדל להיות אילם, נטול פה, בךהודין. שוב אין הוא זקוק לעמוד כעני בפתחם של עתונים אח־ רים. שוב אינו תלוי בחסדם ובמזגם י הטוב וביהסם העדין. אדרבה. עתה האתרים מזמינים אותו ביתר אדיבות להכנם פנימה. הוא קנה לו. כרטיס־ כניסה משלו. הוא התאזרח. וודאי, הרבה צרות יש בעולם וצרות ישראל על אתת כמה וכמה. גדול כים שברנו. ובכל זאת יש בהזיון זה j מן הנחמה, מן המעודד. כאן מצא ן מעוות אחד את:תקונוI.
"הצופה" . כרצונו הוא. הוא — לצביונו נברא. הוא מהות לעצמו. הוא אינו בתכלית השלימות. רק המתים הם בתכלית השלימות. החיים — אין מספר _לחסרונותיהם ולמגרעותיהם, -אבל"איש. לא יכהיש: הרפה לא ישא על ' קרוביו.. הוא?שייך לסוג עהון . הגון. יש כבר אפילו חסידים ל"הצו־ פה. "יש האומרים: לעתון כזה התפללנו. הוא. לפי רוחנו. גורם לגו הנאה. יש כאלה. שבועות או ירחים. לקיומו. ושוב: ?'גב המבקר?החרדי לא יכחיש;עחון זה קרוב יותר למקורות שלנו, למסורת, ליהדות, הוא פחות לועזי, פחות תרגום, פחות חקוי ברוחו מאשר, העתונים האחרים. וזה ראוי לעידוד, לאימוץ, לחיזוק. יש חסרון עיקרי אהד: קוצר הידי־ עה. היא דורשת הרחבה, מתיחה. יש יי תנאים, שבהם ??גט. לכמות יש ערך של איכות. גם השכינה, כביכול, זקו־ קה לאוכלוסיה גדולה". ברוב עם הדרת מלך. "דרושים אמצעים. דרושים עוד שלושת ' אלפים הותמים חדשים. האין־יש ביהדות החרדית האפש־ רות לעשות?כזאת לעתו[ אשר בהצ־ לחתו;יהא . בבחינת־מה "עוטר יש־ ראל בתפארה'"־ , יש ויש. גט בזמנים
הקשים האלה. נחלק את המספר הזה חציו לארץ וחציו לגולה. אמריקה בלבד יכולה לתת אלף חותמים. חתאוששו ועשו... ! יי־ וגם "אלומה" אינה . אגדה... ? _ ועונג גדול היה לי 'בימים אלו לראות' כי גם ישיבת "אלומה" אינה אגדה. זמן־מה עבר מעת היותי שם בפעם האהרונה, בינתיים לא נשתתק לולה של תורה. המערכה נמשכת. הלימוד נמשד. בהדף־נפש, במסירות. בהתלהבות. בכל הכיתות, בכל הפי־ נות. עובדים ולומדים. אין התרשלות• לומדים לימודי קודש ולימודי י חול. מסתבר: יותר לימודי קודש מלימודי חול. אפשר, שבשנה הראשונה הגדישו מעט את חמאה. מאה ושלושים . דפים גמרא עמ תוספות ועם המפרשים ועם 'ועם ועם לשנה — וזה אגב לימוד לימודים אחרים של קודש וחול — אפשר, שזה היה למעלה מן המידה. הי תה זאת חחס־ תערות הראשונה על האויב. עכשיו זהירים יותר בנוגע למידה. שוקלים יותר את הכוחות. אבל הרגעים שבלית, שם — היו נעימים ויקרים.
מסביב — מה שמסביב. ופה אי , אי של ישראל סבא. בכיוון, בתה, בחומר הלימודים, בהתנהגות, בסדר התפילה — בכל החיים לפי "אורה חיים. "ובעברית. אל יהא גם דבר זה קל בעינינו. הרי עדיין הזארגון לא ירך מסדר־היום. הרי העברית עוד איננה שולטת בהיכלי התורה' הרי ב"היכל התלמוד" בימים האלה בתל־ אביב:, ברצות צעיר ביום הכינוס. לזכר הסבא, ז"ל, לדבר עברית התי חיל- בבקשה, שירשו לו לדבר עברית, באשר לשון הז'ארגון איננה שגורה בפיו... פה אין הקרקע הזה. פה הומר הל י> מודים נלמד בלשון הלימודים. לימודי קודש באמת־מידה של ישיבה אגב לימודי חול במידה מסמיקה. זהו החידוש. ויש בזה משום: "חדש ימינו כקדם. "הרי גם בימים מקדם לא היה קרע. הרי גם אבות־אבותינו ' דיבת עברית, אפילו דוד ושלמה . וישעיה';וירמיה — ועוד 'איזו עברית! — וגם לימודי הול למדו תנאים ואמוראים. לא היה קרע' לא היתה שגיות. ישיבת "אלומה" היא עובדה. היא חיה וקיימת. מלאכים קטנים לומדים בה. ומלאכי־מעלה מפרנסים אותה.. .