המליץ, 23 تمّوز 1891 — והתחזקתם ול קחתם מ£רי הא_^ " [للمقال]
והתחזקתם ול קחתם מ£רי הא_^ "
(ס ו ף) והנה העשק והגזל להעלות את השער במדרגה גבוהה כזאת, _קאין היא לעומת התועבות הרבות אשר העמיקו שתתו כשנים האחרונות;, בשנות היוקר *??גת תו־ל"ד ותרמ"כ למצער היו האתרוגים טובים יפים באמת, ופסולת השקארט רק מעט מזער;אכל ימת אתרי _^שר לא המצא ידם לקשור קשר ביניהם להעלות את השער למעלה ראש _, כי מאז וער הנה _גלשפו ובאו אתרוגים מגנים חדשים ממקומות שוגים
נד כי * כהיום הזה יבאו לטריעםט אתרוגים בכפלים לעומתי מספרם לפנים, ולא יוכלו להתאתד עוד. לעש ו ת ביס אחד לבלם ולהשתוות ביניהם בדבר החשבונות להלקיהם \ע'כ הערימו _$ י ד לנצל את. ישראל כדרכים אחרים , ובזה המה כל־ כ_^ המימי 'דעיס ודרך אהד להם, להרים להם כל אתרוג הגון *ולמכרו לבדו במחיר סאד, ואת התבות יסלאו באתרוגים. ;פסילים וחלולע_, נקודים וברודים, עד מ יקרה אשר הסוחר בטריעסט המרו את הפסילה מתיך. אתתגיז_, ישליך ארכ_^ ידות _הההיה, אשת לא יצלחו כ* אם לעשות מהם מ־־קחת, ויעלה _יכירו אהרוגע כשריס רק ההוימש _, ואין שגה שא ץ קללתה סחבה משל וזכרתה, ־ הרבה מהסוחרים מאבדים את כספם כענין רע הזה, ואחרי • כל אלה הימצא עוד איש עז בנפשו להחזיק כמעוז אתרוגי יון, האם־ נם אהת הנלות כל אלה לעיניהם עוד יאמרו, מ טוב לנו לבכר את פני היונים העריצים העשירים
על שיש פי ני בזה אחינו חזוק העניים לישוב האר המדוכאים _^_יחבת הקרש יושבי לפרי אה"ק, אדמתו ומכיש / ומקום להשתכר להרבה עניים מרודים, רוצי אבניה וחונני עפרה?האף אמנס כי כהיום הזר, עור לא יספיקו לנו אתרוני א"י רי צורך כל בני הנולד,, אבל לןלא לפי שעה גוכל למלאות את החסרון באתרוגימ אחרים כמו נינויבא, קארםיקא ומאראקא ולתקופות שנות מספר ירבו הגנים בא"י, אשר המד, לבד יתנו לנו אתיוגים בש1ע בכל הדרוש לנוי;אכל אם היום הזה לא נחוש לעזר אתרוגייי א לתת להם מהלכים מנינו במרה מרובה, הלא הרפינה ירי כעלי האחוזות מאחינו באה_"ק מלנםיע עוד אתרוגים על אדמתם _, בהששס כי ייגעו לריק ־לא יראו ברכה בעמלם, כי ער הנה היו אריו "גי אה_"ק הנהשלים במסחר זח, ובלובי השנים נשאר מהם לאלפים בל סוחרי אה"ק. וגס היו במה גנות שלא היה משמש בהם יר הסוהר כל עיקר . ובדבר השש ההרכבה אשר באתרוגי קור_$ו
לא נדבר פה מדין אתרוג _6_רגב ה_£_יהל_2 מן הפוסקים הזמן לפסול מתי , ולא החלו מתן ספק אתרוגי מרכב _קירפו , אס לבוא נחקור ־_^מדינותינו לרעת את ובאיזה אתרוגים יצאו אבותינו מעולם יר"ח כדורות , הקודמים במדינות אשכנז פולין ורוסיא, נראה כי אך זה כשמונים שנה אשר נראו _נצני קורפו בארצות האלה ומלפנים לא ירעו מהם וםהסונם, כן ראינו כסוף ספר מת מאיר על או"ה שנשאל י הגאו ן ביר!מאיר ז "ל שהיה אבר"ק _שאטטלאנד בפרוסיא מהרב המו"צ ובית דינו ואלופי הקהל דהור_$דנא , להורות דעתו בדבר אתרוגי קור6ו שנתחדשו אז כמדינתנו, ומתוך התשובה של הגאון ב"מ דל מבואר שמה שנכתבה אחר שנת תקס"ד , ולפי שידענו שהגאון בית מאיר ז"ל נפטר סמו ך לשנת תק"ע נמצא שהמעשה•" היה בין שנת תקס"ד ובין שנת תק"ע. בשו"ת של דרבנים דקיק הור_^דנא נאמר , כי זה חדשים מקרוב באו למקומותינו
אתרוגים " הגקראים _קארפיער, אתרוגים אשר רבים יצאו ידח כחג הסבות העבר והיתה הביכה להם מצוה בטעתה, כי הואר והדר להם , ויש אשר משכו ידיהם מהם באסרם, כי אין זה 7 הדר האמור בתורה ' כי " נמצא בהם קצת שנויס כו. ומסקנת הגאו ן ביס זל בתשובתו היא, שאין להתירם במקום שיש אתרונאחר לב רך עליו. וכן כתב שם שבק'' ק פיורדא נם בכמה מקומית נוהגין בהם איסור ורחקו אותם בזרוע. ונראה כי עד הימים ההם לקחו להם אתרוגים מנינובה, כאשר ראיתי בתשובה אחת משנת תר"ו שכתב לאחר מגאוגי הדור בגאליציען, שזה שנים לא רבות אשר החלו אתרוגי קירפו להראות הגאון בארצות הת פולין "ס ואשכנ ז"ל כי ז, מסורת כי אם בידנו מנינובה מאמתנו באו, ואבות וכ"כ אבותינו אשר מעולם יושבי מדינת אשכנז ורבותינו חכמי הצרפתים ?ויוצאים _*ד''ח באתרוגים הבאים מגינובה והן המה הכשרים כו, 'יכל האתרוגים שאינם
מנע ובה אין לקחת_^ בלי כהב" הכשר שיודע המעיל " שאינם מהמורכבים ואין לסטיך על סטנים עכ-ד.. ומובן טתשובה ההיא כי באתרוגי קור£ו הכתוב מדבר " שהם מאיים החרשים שנשאל שם עליהם, וכי\צ# בזה כתבו רבני איטליא מלפנים_, אשר הם היו קרובים למקומוה נידול האהרונים והיו בקיאים בהם ובשטותיהם כאלה וכאלה הוסיפו עוד גדולי הדור לפקפק באתרוגי קורפו _, ככתוב על ספרי תשובותיהם , ובל עיקר היתר אהרוני קירפו היה רק מה שסמכו על כהבי הכשר של הרבנים הקודמים םקורפו שהיו בזמן הר, וא מגדולי תירה , אכל בימים האלה היתר של הכשרים _מקורבו פורה באייר, וביותר באתרוגים של היונים הבאים _לטייעסט ממקומות התרשים., שנתוםפו בשנים _האתתנית למרבה, מי הקרס ומי דרשם לדעת מוצאיהם ומי התחקה על שרשיהם לבחון ולהכיר אם לא זמורות זר המה סירי נפן נכרית!ידעתי נאמנה וכן ידע כל איש, אשר בא ער תכונת כתבי ההכשר, הבאים _מקיר£ו וט־יעםט, שאין. בהם ש ום ממש ואין לסמו ך עליהם 4 כי אס מי שאינו הושש _למום כתב הכשר, ולסר, לנו לכטם בפרצה ךהוקה ' כזאת. כמקים שנמצאים אצלנו פ־־י הארץ לנאו ן לתפארת עם כתבי ההכשר של נדולי הרבנים בירושלים
עה"ק י חו t ואם לא יספיקו לנו הרי לפנינו נם שארי אתרוגים כמו _גיניבה שכבר העיד עליהם הגאו ן חת"ס וגם יל ז כי אהרוג מסירת , _קאיםיקא בידנו עליהם שהוהזקו שכשרים נ" כ בכ הם שר בלי ות , פקפו כאשר ק / כהכ הגאו ן רמ י ז ז"ל אבד"ק _ביאליםטאק בעהמח י ם " מראות הצובאות, "בתשובתו משגת חקפ"ג, שגדפםה בספרו , אגודת אזוב/' אשר אז יצאו עליהם עוררין; אכל עד ארגיעה נהבטל קול הערעור ויצאו בהכשר, ואחרי אשר האריך שם רגאון ז"ל והעלה בתשובתו שאין לברך על ספק מרכב_, הביא לבסוף שנתברר לפני חכמי הדור כשרות אתרוגי _קןךסיקא עפ"י מכתבים
_פכושע שהניעו את טשס היגר שאין ויצאו בסם _בהכקר חשש עכ מורככיפ '_^ל ומאן גלל ועד והתירו הנך, לא מאר_^ שטענו קקא, פו אף צה לפי פה דבךי ומצפצף " " רבני עליהם לונדון _, _^ " וכמו שפקפקו כן א " תרוגי בהם " בפי המכתב מהרה_/ רנ אדלער זל שנדפס במכע " המליץ" גומר 115 ש"ז. הרי בא־, במכתבו טעמו מפגי שבאוללונדו בלי 5תב הכשר אכל אלו שרבני _מאראקקא ניטל , _יס י ן מהס לברך ונותנים , עתהם ' עליהם _^ באשר בעיני ראיתי תעודת רבני טאגאדור על האתרוגים משם , נס המה לא ערערו בדבר ,. 'כי רבני פאר_$קקא נודעיס _להכעי הורה ונאמנים עם קדושים, ואין להרהר אחר * יהם. !? , מוצאכל ו/רבתם * האלה יבין כל איש נלבב למדי, עד כמה ראוי ונכון והוב קדוש מוטל עלינו להמר _שאתרוגי ארץ הדמים; ראשית, למען נלות הרפה מעל _עס ישראל ולקרוא להק דרור מעול היונים החש ו כים _, אשר כבר &צצו לדויד. את דמינו ולשר עצמותינו בכלל ובפיט ; והשנית __לתת * כבוו_/לארצנו הקוץשה להדר פרי תנובתה ולתת עיז הקור, טובה לאחינו עובדי אדמת הקדש לעתיד, ומק ו ם "להשתכר כעת לעניים רבים, כי נס " ? [הה כמה נניס הס ת''_י עוזריהם אחיגו, ועובדיהם וםוהרי האתרוגים כלם אהינו תגריה ב" ; י והגרי הסה * וגם תנריה ל א ן יגפנו עוד לכגו על דבר השש ההרכבה.
ולשוא יאמרו המצדדים כזכות היונים , כי אלה היונים אחרים המה, כי מארץ אלבא אפ ניען הם, וידיהם לא שפכו את הדם, ומי יודע ל_^ יבאו עור בתעודות לטהר גם את היוגים בעלי האתרוגים מקור_£ו עצמה לאמר, כי נקיים הם טעון ולא היו בתו ך העדה הרעה הנועדים על עם ה. 'אבל למה לנו לבקש השכונות רבים ולהעמיק חקר לדעת יחוםס ומקומות מכירותיהם גם ממק ו מות . אמנם אחרים כן, אבל כי בתוכם כלם יונים ישנם המה נם טקו וכבר רפו
«j——————— _pppM_| a—^—>—— הגיעה העת לההלץ מהם ולשבור מוטות עולם מעל אשר צוארנו , " _^ המה ואם לב ההרש _^כל איש נתריש ישראל יעל בשעת דם הכושר אחינו השפוך ־מאת , , וטל_^קנאה לעמו, * _־ הרי אנו ובנינו משועבדים לר_, ם ער בוא לציון נואל. _1 ואתם אתינו סיהרי האתתנים באח"ק_) בהבנוהככ הי1ם מהרבן אתרוני יון, הוו מתונים במעשיכם, אל _&בהלו בתתכם ואל י תהיו אצים להעשיר, הלא תדעו, כי אך למענכם חרתר את כל החרדה הזאת1, כל הטרחה ש_^_רחי בני הגולה _בתקון זה לא ־טרחו אלא בשבילכם, לחזק את ידיכם ולתת לכם מחיה בארץ, ראו שלא הפריזו על לא הסדר, ולא הביאו עליכם צעקת מטיכיכם. האמנם ימלנ _^ , בי לרנל החסיון ודו ' חק ראו באחרונים ־שלא נסבו לא ירבה ל י רק המהיר־ לפי ערך על התקין ־שנים . הקודמו שימו לב ת , _^ ם אבל על דרככם לבל תחבלו את מעשי ידיכם •ואל תהרסו בירכם _^ת יסיר _הקיהכם לעתיד, אם כה תעשו, אז גס אתם נס כל העם על מקומו יבא בשלום, ותחזינה עינינו בשוב ה י את שבות הארץ כבראשונה ובשיבת ציון עיר הצדק קריה נאמנה, וישב ישראל , בנוה של ו ם , השקנ_* ובטח עד 'עולם . אברהם יצחק משכיל לאיתן חומ-ק _האםלאזזיטש.