دافار - דבר, 15 كانون الأوّل 1961 — איך נלמד על השואה? [للمقال]
איך נלמד על השואה?
מורים, מחנכים ואנשי־רוח מביעים את דעתם מאת חוה רזילי
סםק־הרץ במשפט אייכפן ניתן. תם משפט הרצח הגדול ביותר של דורנו. אשר גילה לעולם כולו, ואף לנו עצמנו, מה מעט ידענו על תופת השואה, ועל נילייי הגבורה ואצילות חרוח של אחינו הטבוחים. ככל שנמשך הפשפפ, נתמעטו הכופריט בערכו, וככל שגדל ורב רישומו בלב העם, וניחוד נלנ הנוער העברי, נשתננעו בחיוניותו גט אחרוני המהססים. אנשי החינוך בישראל ביקשו להו־ רות את השואה *נוער הישראל זמן רב *פני משפט איינמן. חם הת*בטו הרבה כיצד *עורר ב*ב ה"צבריט" הזדהות עם גורלו הטראגי ש* עמם, אך ספק, אם הצליחו בכך. אי־פה. אי־שם אמנם עשו פעולה מסויימת, בימי הזכתן לשואה, ואולט לכלל פעולה שיטתית בבתי־הסטר היסודיים יחחיבוניים לא הגיעו. הנוער הישראלי, שהונן לגבורה, הבז ?כל גילוי של חולשה וכניעה, נשאר אדיש, עד שבא משפט _איינסן וחולל את המפנה הגדול: בבית, ברחוב ונבתי־הסטר_. בצריף התנועה. בעבודה ובצה"ל. רותקו בני־נוער. ואף ילדים. אל מקלטי הרדיו. כדי לעקוב אחר מהלו המשפט והעדויות. שוב לא היה צורו לעוררם להקשיב.
המשפט — כבשם. המווים וחמחנכים ואו בפשפט _אייכמן שעד, גדולה להוראת השואה. הם ביקשו לנצל שעה גדולה זו: ערכו שורת הרצאות־הסברה בבית־הםסר (בכל השלבים, (וערכו ועידות וסימ־ פוזיונים, כינסו כינוסים!ליבנו את הנושא מכל הבחינות האפשריות יביק־ שו להפיק מהמשפט את מלוא כוח השפעתו. עתה, משנסתיים המשפט וניתן פסק הדין — היישאר לב הנוער פתוח לפרשת השואה, או ישוב ויעטה שוב דוק של אדישות, נמלפני המשפטי — האפשר להשתית על חוויה גדולה ומזעזעת אתת, כמשסט _אייבמן, נל מסכת הוראת השואה לנוער ו פנינו אל כמה מורים. מחנכים ואנשי־רוח וביקשנו לשמוע את דעתם בנושא זה. אהדהפ אלוני, מנהל פיה"פ היפודי _. תל־נורדוי:" משפט אייפמן הפיא שינוי לטופה פהודאת השואה אמד אברהם אלוני, מנהל בית הספר היםודי "תל־נורדוי, "נת"א . :תודעת השואה לא הדרה עד נה ללב חנוער וגם לא היה חומר מעובד כראוי. מספר כששה מיליון יהודים, תפארת _הקתילות בגולה, אבדן חלק גדול של תרבות העם — הילדים לא תפסו זאת כלל באופן מוחשי• . היראת השואה לא הפכה ללימוד של ממש אצלנו. דיברו על השואה בשעת מפקד, עצרת או טקס ביופ השואה!היו סימפוזיוניפ, כנס מוריפ, וכנס מפקחים, ביקשי _דרכיפ ישיטות, אך למשהו מגובש לא הגענו עד כה,
אברהם אלוני עתה, חושבני, שעם משפט _אייכמן בא שינוי ניכר לטונה. השיחות סביב המשפט, חשידור החי מאולט בית המשפט, בירושלים, ותגובות העתויים, גוללו את פרשת השואה בהעלותם את גילויי הגבורה הגדולה של אחינו. כל אלה הורו לילדיפ את השואה באופן חי וכלתי־אמצעי. וכל אלה ערערו בלבם את המוסכמות, כגון: שכל היהודים בגולה הלכו כצאן לט־ בה ושהיהודים שם עמדו בסתות כבוד מאשר עמדו בשיאח עמים אחרימ. המשפט הוכיח שגם מיליונים מבני העמים האחדים נרצהו והושמדו, ושהיהודים היי, על אף היוחם הפחות מיננים, נהייתם תמרי פדינד, יצבא. הראשונים שהתמרדו והתקוממו בתופת הנאצי. " מלבד הקושי להורות את השואה באין הומר ושיטה מגובשים, רואה אלתי קושי אמוציונאלי: הספרות העברית השגיאה את הגילה על היל־ דים. פופרים כברנר, מנדלי, ואפילו ביאליק , )בעיר ההריגה(' העלו תיאור שלילי של הגולה, ועכשיו אנו רוצים לעורר בילד אהדה לגולה ולקשרו קשר נפשי אליה. קושי אחר ומיוחד לגיל הרך יותר הוא — הערצת הכוח שבלבם. כיצד לעורר בלבם הזדהות עם הת*ש וכיצד **מדם *הבהץ בין נוה *כיה זיש להסביר לילד שיש " מעשים טובים ויש מעשים רעים. יש לוה ברוטאלי, שלילי. הורם, ויש גבורח חיובית. בונה ומצילה. לשם כו יש לנצל את הצורה הדידקטית ההולמת גיל זה. עתה, כאשו יש התעוררות בלב הילדים, ולבם 2תוה יותר ללמוד את השואה, והם בוטים יותר לקרוא את ספרות השיאה. מן הראוי לשלב את הוראת השואה בכל המקצועות הנלמדים בבית־הסטר: ספ־ רות. היספוריה, גיאונראפיה ועוד. כן מן הראוי להפגיש את הילדים עם גיבורי השואה החיים נינינו. בת*־ נורדוי, למשל, הוזמן ד"ר . 9דבור־ ויצק' להרצות בכיתות ז'־ח' על מל־
חמת היהודים בגיטו. פגישה זו היתה חוייה לילדים. מן הראוי להרבות מספרות השואה (שאינה םבילח רק סיוטים) בספריות בתי־הססר ולהפגיש את הילדים עם צעירים שהיו ילדים בניטאות ובמתנות, ניצלו ובאי אלינו, ועתה הם כמונו לגל דבר. " א. אלוני מציע להקים ועדו, מיו־ חדת, שתהיה מורכבת סמוריס, פסיכולוגים. רופאים והוגי דעות, נדי לעבד תכנית מפורטת להודאת השואה *בוער. ד"ר פרוך _גן־יהודה, מנהל גימנסיה . הרצליה־•: הוראת השואה לנוער ע"י יצירת חוויות חזקות ו"ר ברוד ב ן ־ י ה ו ד ה, פנה* הגימנפיה העבוית "הוצ*יה. "אמו . :כדי *הקנות את תודעת השואה לילדינו, אפ אגו מסוג*יפ בב** *ת־ סוס אותה, ע*ינו *השתמש בורך ש* יציות הוויות הזקות ולא בווו ש* לימוד בלבו. איו פיווש דבוי שאינני גורס לימוד. בוגעיפ מפיייפים צויד ללמוד עובדות. כדי להבין. מדוע היתה פולץ הקרקע המוכשרת ביותר לביצוע ההשמדה, ומריע היה אייבפן מוכרח *העביר את היהודים *פולין דווקא ו*א *שוט ארץ אחרת, כדי לבצע את ההשמדה, או מדוע הצליהה ההשפדה בארצות הבלטיות ולא גל
כד הצ*יתה בארצות הםקנדינאויות. כדי *הבין כ* זאת. צריו כמובן ללמוד. אבל בין הידע ובין התחושה האמיתית של האסון יש סתיצה, והיא תפריע תמיד להזדהות הדרושה לתחושת האסון. את זאת אפשר להקנות על־ידי חוויות חזקות. התנאי להצלחת יצירת החוויות הוא בכד. שתהיינה כנות מאוד, נטולות כל מלאכותיות ויהיה בהן מן ההזדהות השלמה של המורה והמדריך עם התלמידים. הכוונה היא בעיקר ליפים מטו"מים במשך השנה. כגון: יום הזברון י"ז בניטן, או יום הזנרון בעשרה בטנת, או ערב שבת זכור. או בכל יוט קדוש ובכל הזדמנות דומה. יש ליצור מעין הווי של , אם אשכחך שואה, אם אשכחך גולה' (על דרך . אם אשכחך ירושליפ. (' מן הנסיון למדתי לדעת, כי אפילו ברגעים של קלות דעת, אם עולה בידנו להעלות לפני התלמידים זכרון רציני, שיש בו הזדהות רבה עפ מה שהתרחש בשואה, נפתחים הלבבות. והרשמים עמוקים. " כאחת הדרכים ליצירת הוויות רואה ד"ר בז־יהודה פגישות התלמידים עפ
ניצולי השואה. אחת השיאים הדדאמתיים ביצירת חוויות גדולות בלב הנוער רואה ד"ר _בךיהודה במשפט אייכמן: . לדעתי. ערכו הגדול של משפט _אייכמן, שהוא יצר. בלי להתכוון לכך, רקע דראמתי חדש, והעלה עליו את פרשת השואה. " לבסוף, בשובנו לדבר על ההזדהות הנפשית של הנוער עמ השואח מעיר ד"ר נרוך נךיהודה: . עם כל האמור לעיל, עלינו להודות, ני איו ינולת לדרוש מנוער אמיתי וכן עפ עצמו, לקנל את הדעה הספוגה השלמה עם מציאות טראגית, המתנגדת לעקרונותיו העפוקים. רק נשיתבגד יותר יו־ נל להבין את ההכרה של הכעור והטראגיות שיש נח"פ. ושהיו נם הם ללא ספק נתופת השואה. ני השלמה עם מציאות טראגית, היא יותר נהלת אנשיפ מבוגריס מאוד. סוף־פוף עלינו להודות, שההבנה האמיתית של הדבר קשורה בפסיכילוגיד, של דיניי המר ניפ. תהליך, שבוצע בהצלהה יוצאת מהכלל, בפעם הראשונה בתולדות האדם—. כיצד רוצים אנו שהנוער ישלים עם זה, אם המבוגרים עצמפ אינם 'כזליט להשלים. משפט _אייכםן. והתודות הגדילות עליהן 'חדתי דיבורי, קודם לכן. עשויים להגביר את תתושת הטראגיות של האובדים. ווה ישמש משקל נגדי לרגש האשמה, הועה השקולה והאמיתית תצמח מאליה. " יןןקפ פהט: דרך הספרות - להזדהות יעקב בהט, ממשרד המפקחים, הוא אתר מחברי הוועדה להוראת השואה והגבירה _בבתי־ספר על־יטו־ דיים, ). יעדה מקבילה קיימת בשביל בתי ספר עממיים. (
, דעתי היא, שיש להורות את השי־ אה והגבורה בשעות הספרות, בשעות ההיטטוריה, ולהקדיש לשואה גם שעית _הינוך, "אומו בהט. והוא _פפרפ: "בשיעירי ההיסטיויה גקנה אינפורמציה, נעמיד דבריט על דיוקם!בדרך הפפרות נביא להזדהות, ובשעות תינוד נעניק לתלמידים אותם דבריפ בלתי־נשקלים מבחינת הרנש ... _אפנם נל הודאה מחנכת, אבל אפשר לחנו גט ללא הוראה... בזאת אני תםים דעים עם ד"ר בךיהודה, " מכל השלושה מייהס בהט את הה־ שיבות הגדולה ביותר לשיעורי הספרות. עם ב* העדד. שיש בעיניו לרכישת האינפורמציה על השואה בשיעורי ההיפסוריה, סבור הוא, בי ע*־ ידי הידע העובדתי איננו מביאים עדיין את הבוער לידי הזדהות רגשית, שעות החינוך ד, ן מועטות ועליהן להקיף כל מיני נושאים חברתיים, כגון: נימוםים, משפטים ספרותיים. קריאת יצירות אקטואליות ודיון בהן!אפשר אמנם להקויש 6—4 שעות חינוך בשנה *נושא חשואה והגבורה ולהג־ ביר בזאת את הצו החווייתי, או _פכאן עד להזדהות רחוקה עדייו הדרך, את זאת אפשר לתת לתלמידים כעיקר בדרד הספרות. הפטרה היא: לבטל את הבדיות המוסכמות!לחשוף את האמת של העובדות ולתת לתלמידים את התוויה הרגשית, שתביא להזדהות בדרך הספרות, "מבקש בהט לסכם את השקפתו
בנידון. . ידיעת העיבדית *א תביא *הזדהות, אלא חוששני, להיסד, ללגלוג. אינני רואה דוד להזדהות אלא דרך הספרות. יש ספרות כזאת, ואפשר לתכנן תכנית הולמת מטרה זו. כוונתי לבית הטפר התיכון" — מוסיף הוא. — . הרי את השואה" — הוא מסביר — . ראו היויט ופשורריפ שלנו לפני בואה ו*פני שנודעה *נו. מתתיהו שוהם כתב ע* הצורר וע* , תורת• הנזע שלו ביצירתו , אלוהי ברז* *א תעשה לד' עוד בשנת תרצ"ג!וטשר־ ניחובסקי שר על הכבשנים... על רקע ימי הביניים בהרוגי סידומוניא!'יכן ב, שמחת עניים' לאלתרמן יש שירים כ, תפי*ת נקם' ו, נופלת העירי ועוד שירים, שכוחם רב בהשפעה להזדהות, ויש שידים כ, אותות' לשלינ־ סקי.. כנגד ארבעה בנים' ללאה גולדברג ומספר . רחובות הנהר' לאורי צבי גרינברג. זוהי שירה גדולה ונעלוז, שאינה מעלימח גם את האמת הפרח. חבל מאוד, שעד כד, לא הכנס־ נו שירים מעין אלד., אפ להודות על האמת — הרי שחטאנו הרבה לגבי נושא השואה בבית־הספר חעל־יסודי. אך מוטב מאוחר מאשר בכלל לא. יצירות אלו יש ללמוד ולא דק לקרוא. " ובטינוט אומר יעקב בהט: "את זאת יש לעשות פיד. זהו חיפון מפני גל מה שעלול להתארע: זהו חיסון _פסני הקרע שגבר נוצר!הקרע בינינו יבין העבר. הקרע בינינו, יושבי הארץ, לביו תפוצות הגולה. את זאת יש לעשות פיו: יש לערוד תכנית בוווח, תכנית מחייבת. חובה. לא חינה. תחיבה תבוא בעקבות החובה. " הסופרת לנה _קיפלר־זילפרמן: לא פל מודה יפול להורות
את פרשת השואה *סופרת *נה קיכלר־יילבר' מן, שהצילה למעלה מ־100 ילדים בימי השואה, העלתה אותם לישראל, ושיקפה אותם במוסד הינוכי מיוחד בקביצת שילד, היה בשנים חאחרונות מגע נלתי־פיסק הן עם מורים ימחנ־ נים והן עם נוער ישרא*י, נני נ* הגילים*. רג* צאת שני ספריה — "סאה ילדים שלי, "שהפך לדנ־מכד, ו"אבו מאשימים" — ספר *דות רוקו־ פנמרי ש* תשעה מנין הילדים שהצילה. במגע זה נתגבשה אצלה השקפה ברורה על הוראת השואה לנוער. שתי הנהות יסוד עקרוניות להשקפתה של לנה: א) לב הנוער פתיה לקלופ את תודעת השואה, אם יודעיפ כיצד להקנות זאת. ב) יש צידד בכושר מיוחד כדי להורות את פרשת השואה. לא פחות משיש צורך בכושר ובמומ־ חיות מיוחדת להורות תי"ך, ספרות. חשבון וכוי. "במשך השנתיים האחרונות" — אמרה לנה — "הוזמנתי להרצות ערב־ ערב על פי הרוב לפני בני נוער. על _מילדיפ _גגיטאות וגפחנות ונוכחתי
לדעת, שהנוער מזדהה עפ גורל עפו, בעיקר כשמפנישים אותו עם ילדים, שענדו עליהם נל מבלות השואה וש־ גילו התנגדות נלי נשק ועפ נשק, התנגדות גופנית ומוסדית, עמדו נסנ* ועלו לישראל ונקלטו נין יתר בני הנוער, והם עכשיי חברים של הנוער שנדל כאן. הדרך השניה היא דרך הפיסור על ילדים כאלה. אבל כאן רצוי*, דעתי *, הקפיד היטב ע* המי־ דה. גה האדט המבוגר*, א כ* שכן ילדיפ ונוער. אינם יכולים ומסוג*ים לקלים את ספרות השואה, הכתובה על טהרת הסיוט והזוועה. לדעתי, הד־ גישו כל כותבי פפרות השואה בהת - חלה רק את הזוועה יהאיפיפ, מתיו החשש שהעולם לא יאמין לנו... אני הראשונה, שפעוניינת שהנוער ידע ויקלוט את השואה. אולם יש להביא נחתלט בחשבין את בריאות הנפש. " *נה _קיכלר, שהיא גט פדגוב ופסיבי־ *וג, גורפת שחשוב ביותר בשעת הוראת השואה לנוער הישראלי שלא להרס את בטחונו העצמי. כן היא טבורה, ש"ז להורות את השואה שלביפ־שלביפ ולהתאים את ההוראה לכל (יל התאמה מיוחדת: בגיל הרך יותר על־ידי יצירת חוויות מיוחדות, על־ידי פגישות עם ילדים ניצולים וסיפורים על ילדי השואה ועל בבוריה!ובגיל העל־יטודי, גיל הנוער
לנה _קיכלר־זילברמן שבבית־הטפר התיכון — יש נבר צורר גם בלימוד שיטתי של העובדות והמושגים הספציפיים. אולם עיקר הבעיה בעיני לנה הוא — מי מסוג* ויכו* ופי רשאי *הורות את השואה לנוער. "מד, שחסר לנו" — אומרת לנה — "הוא חבר מורים להודאת השואה בבתי־הסטר, אנשים המסוגלים בעצמם להזדהות עפ גורלו הסראגי של עמפ, אנשים שיש להם הכושר והמומחיות להורות זאת. הייתי בכמה כינופי פר ריפ ומפקהים, השתתפי בסיפפוויוניפ. ושמעתי דעת מורים שסברו, שמוטב לא להקנות לנוער את תודעת השואה ומוראותיה. כפסיכולוג הבינותי שהאומרים לא להורות לנוער את השואה, מסתייגיפ בעצמפ ממלוא המשמעות של השואה, הם טרפ השלימו עפ כ* המשתמע מהפרשה חאיוסד, הזאת. כיצד באמת יורו מורים כאלה את השואה לנוער ז — בכוה פה ייצרו הוויות נלנ נני־הנוער י לכן, לדעתי רצוי שבכל נית־ספר יהיה מורה מיוהד המסינל יהמצויו בידע יבפופ־ היות הדרושיט, נדי להורות , מקצוע' עדין זה. " לפיומ מדגישה *נה, ני על הפורה שיורד, את השואה יהיה מוטל לעקור הרנה מושגיט שנשתרשו אצלנו. נראש וראשונה את הטלף האיום, ני היינו נ-אסיביים וכי הובלנו נצאן לטבח: "הניבורים נפלו. ועדי־הראיד, המהימ־ נים שאינמ מזייפים או מחרישים נטפו יהד עטט והורידו אהמ _אלייקבר את עדות גבורתפ. נותר רק מספר — ששה מיליון. " ד"ר מ. רפורז'צקי: הידע הוא הפפיפ להזדהות ד"ר מ. ד בור ז' צ ק י. רופא וסופר מניצולי השואה, ראש הקתדרה
ד"ר מ?דבירז'צק' לחקר השואה באוניברסיטת "בר־ אילן, "ניגש לנושא הוראת השואה לנוער הישראלי כרופא: "פעמיט שבא אליך הולה יאתה צריך לגלות את התסכיכיס הנפשייפ שלו. גילית אותפ — תוכל לרפאפ. " ד"ר דבורז'צקי רואה אצל הציבור שלנו מעצורים נפשיים ותסביכים תת־ הכרתיים". אנשים שעזבו את הגולה מתון שלילתה, לפני השואה, יש ואי־ בס מםובליס בגלל אותם תסביכים של שנאה לגולה וכוי להזדהות ולהבין את תקופת השיאה ואת עמידת הסבל של היהודי בבדידותו האיומה שם. לא נל שכן הנועד הישראלי בארץ. נוער חפשי, נלתי־תלוי וגא, שתונך לגנורה ולהם נגנורה. כיצד ינול הוא. שינק עט חלב אמו את הנח והשנאה לגלות המשפילה. להזדהות הזדהות נפשית — על־פי תורת מורים שאיבט מזדהיפ — עפ אחיפ, _הפושפליפ, המורעניפ, שהושמדו ללא רחפ במכי־ נה הנאצית האדירה ן כשהמורה הניגש ללמד לילדים פרקי השואה, הוא עצמו זקוק לשינוי ערניט ננפשר. ' ד"ר דנוררצקי תפים־דעים עם לנה
קינלר שלא נל אהד רשאי ללמד ולהקנות לנוער את תודעת השואה. "לבבי אלה שמוראותיה עברו על עורם ובשרם — אין בעיה נזאת. הללו, ולא השונ כלל מאיזו שכנה. השקפה ומפלגה הפ באיפ — מזדהיפ תמיד וניגשים גישת אהבת־אץ־קץ, לעפ הג - דול, השגיא והגיבור!הבודד והאומלל, שעמד בשואה ללא חת, יפה יותר — ואני מדגיש זאת — מעמים אחרים. הבעיה היא לגבי המורים, שלא היו בתופת הנאצי ואינם מסוג - לים להתגנר על תפניניהפ. הללו — מוטב שלא ילמדו. " מקור נוסף לאותם תסנינים־מעצו' רים, לדעת ד"ר דבורו'צקי, הוא באי־ ידיעת העניינים, פשוטו במשמעו . :לא הכל יודעיפ כאן את העובדות נפי שהיו. ולא תפיד יורעיפ נאן את האמת. אפילו נספרות השואה שננתנה על־ידי הניצולים עצמם עד :ה, היה הדגש על ההשמדה ולא על עמידת הגבירה. "יעוד: "עוד לא עלו, בידי פופרי השואה לתאר את המאבק של נל יחיד יהודי בתוך התהיס, לפען דמותו נאדם וניהודי. קל יותר לאוגן 8אגק ש* קבוצות _פאורגנות
י*א של מילייני יהודים יו1יויפי. ננ-'_35 דיפ. והיהודים היו פי*יוני ־ יה*#נ1 יהוויט. טרט באה *ידי ביטוי-פפוותי י כ* סטיהות הנפש ש* אבית. ואמהות על הצלת ילויהט. ילוים ע*• נפש הוויהפ!פאנק נאצל. "־ י ' 7-7 - . י "או נוי *הקנות נ* זאת לילד צריו הוכה *היות יווע *פויה- ., " חוזו ד"ו ונווז'צקי ע* התיזה ?;ולה: "אני, *מש. *יוהע, שבמתנות-. _הליכמ היו ש*ושה מי*יץ יהודים . ותפישח? מיליון לא־יהודים: סלארפ, _צרפתיפ, י הולנוים, אנגלים ועור. לנ— _1 לא דק היהודים הובלו למחנות הענד-_#. :1 ואני גט יווע, שבתוך גרמניה גופה היו חמישה מיליון לא־יהודים', עובדי? נפיח, נמסגרת החרושת הצבאית!. זאת אומרת, שהמנינה הנאצית הענד קית עלה בידה לרדות נ־13 מיליון אדפ. ביניהפ אך ש*ושה פיליו. !יד, ד דים. ועוד ידוע שהשפידו ששה _פילייז יהודים, אנ* _נפך הנ* הלא ד, שמיד 29 1 מי*יון נני־אדםו יעוד!(! " :??הוריי היו הראשונים שהתמרדו -ננאציק (מרד גיטו וארשה *א היה-.. ד. פודהיהודי היהיד_;פנ* זה משתמע. : שיש צידד נרוויזיה פוה*טת בפכ*ו* 'הידע ש*נו יהמישגיפ ש*נו ע* בניד _האדפ היהוהי. אם הנאצים ע*ה ביום במחנות לשניר את היהודי ולהפכו. ללא־ אדם, אבי יודע היטב, שעלה בידם לשניר גפ את יתר בני־העמיפ. האת־ ריפ ילהפנם ללא־אדם. פגשתי בגי• בירי המהתרת הפילנית, יהצרפתית ופגשתי את הרופיט יעיד, זד, פ היי כילם שבוויפ עוו ייתר מאתני, נפלו כזבוביפ, איבוו את צלם ו, א65 . ופתו י י מוות עוו גווע ממותנו-. " ־
בפיבזפ אופר עוד ו"ד דבודדצקי! ., יש צורך להנניס בספרי _^'חלימיד לספרות, להיסטוריה וגיאוגואפיה. חומר בעל ערד ומשקל על תקופת_^השו• אה. לילד הרך, בכיתות הנמוכות, של בית־הטפר היסודי, בדאי' להציג מילדי תשואה וכן דמויות של ;גיבורי השואה, וכן לספר להב על דמות הניבורים שנס*ו כמלחמת הגבורה הנואשת. " המשורר פדופ' ישראל אפרת ; גאולח ושואה זהו נורלו הנצחי של עפ ישראל טריפ' '•רא* אפרת, משורר יהוגה־דעות, ממייטדי האוניברסיסד, ש* ת-*אניב, משקיף ע* נושאני מתוך _אטפקט סי*וטופי ופתיד ראיית הנצח". השואה או*י צוינה _יהיטפ י אל תוד התלהבות הגאילה. מעין. זר0 המתמזג עפ זופ. גפ את ההתלהבות של הגאולה צויך להקנות לילה בכל ווו וווו, בבחינת היויעה שהוא. יצא ממצרים. ובר זה מתאפשר דק. פעפ בשנה, ביום העצמאות: הילר מרגיש שאיזה ונו אליפבעי קוה, הילד ~ ־ י " נגאי7_. -" יש *נו כאן שתי בעיות פוגוגיות* " — _פמשיך פדופ' אפות. יש להקנות " לא דק את צעד חגזלד" כלזפו :את ידע השואה, כי אם גם את חדוות הגאולה. ני גלות וגאולה הם.. -שני צדי מטבע י אחו ואין להפריד־ _ביניהם עלינו לחיית חפיד חדורי _ם הרגשה שנגאלנו, קדה לנו משהו שלא. קדה לעמים רבים: נגאלנו ואנו נצטדו להיגאל עוד רורות רבים. 7 ..., -, ;. " ובאופן מעשי: _. ואשית —הנוח אנושית שנו הוא האופ, שאנופהל־ כיפ נהפון פננות, סננוח *חייו והוא צויו תמיו להיות גיבוו ולהילהם. שנית י — הכרה לאומית. בל :עפ. מוכרח ללחום על קיומו. יאולפ •עפ
ישרא* זה איזה מוקד מש*ב 'בגורלו את שבי היעדיפ - שואה וגאולה. הנרייטח טא*ד אמרת פעם שהעם העברי הוא , בנין פיעל, 'הבניו האונ־ טנטיבי. לדעתי, עניין השיאה 'צריר להשתלב בהכרה המיוחדת. ־ ג5י1ח בעניין הגאולה, בי השואה •תפח? מאיימת עלינו. בעצם, השואה מא?י8ת על העולט נולי (מלחמה גרעינית, פצצת המגטון) ונדאי היה שהעולם ידע שהוא שרוי _נאי־נטהון... _ועי_^ו גם נן מאיימת שואה. יש *שרש "את הנטחון שאין *ו פקום. ;. . , " . לא עניתי על השא*וח הטכניות' — אומר פרוט' אפרת. יש ודאי " האומרים שטוטנ שהנוער שלנ__5ישכח את הטיוטיפ שיהיה חםשי־-דישנח הכל. אבל _נאן היא גפ הטננהדבתה־ *יד השכחה עייל היא גפ לשכנה אר. הגאי*ה, איננו רוציפ שהנוער־יייתפפ ה*י*ה *פחדנות, אב* אננ6*455; שיהיה הווו ועיונות ומושגים. -של נצה: שני גוולות משולבים ונאבקיפ זה בזה, הט הפהוויט גור* ע&נק ומםובד, גורי עמם. " י . וכדי להתויו בנועו פושגיפיאיוז יש לנצל את כל הכלים" — אומר פרוס' אפרת — "םסרות, פקםים, מחזות ובעיקר צויר לבטוה בפורים. אינני מטניס עפ הועה ש*א כ* פורה יכי* *הקנית את תודעת השואה, _אולפ טווה זה צויו *היות חדור ־ בתודעת השואה והגאי*ו, גפ ייזו, ינוי שיובל *הורות את שני-א*ה עליו• 'להיות נע* _פהשבה מעמיקה. אזי יראה?את התהומות והשיאים כאהד"• פן הראוי *העיר, כי פח.. * אפרת נשלח מטעפ אונוו"א והקונגרס היהוי וי למתנות הכפייה והמוות _באירופי פיד לאתר תבוטח גרמניה, והחדש" פותו מאיתי ביקיר נהרתה• _עפייך עמוק בלבו. י ־ ?_י 1_