על המשמר, 5 آب 1966 — תערובות [للمقال]
תערובות
שלשה ציירים צעירים בשלש תערוכות
יצחק קלסקי (גלריה ע"ש צ'מרינסקי) ציירצעיר — בשנות העשרים שלו — אחת שסיים מחזורים שו־ נים של קורסים לציוד בחישה 'ישכיל, פאיתביץ) נחפז פדי להציג תערוכת־יחיד בגלריה זו ן בתערוכה — בת שפן גדולים במין סגנודלא־סגנון . התחלתי", המנבא בבר ציור אקספרסיבי־דרמסי מאד ורציני — אולם לגביו של קלסקי.
יותר מאשר לגבי צעירים אחדים בני־גילו — נראית משימה זו (למלא אולם גדול בתמינות) מוקדמת פדי. הקושי ב"תיוקו" של צייר צעיר זה לתוך איזו שהיא אס - כולה הרווחת כיום כאן בארץ נובע בעיקר מסילוף טכניקת השימוש בשמן. בולט אצלו יותר החיפוש הכאוב אחד הגוון הרצוי לו — שכבה על גבי שכבה — יצירת צבע הכםניה והיולית כמעט על הבד עצמו — מאשר הפתרון הצבעוני הסופי. המושג. שכבות הצבע המ־ תקנות זו את זו והיוצרות אמנם גוון מיוחד. אך כל כך בלתי חזוי מראש, הן המעידות בבירור על הוסר יכילתו של קלסקי לנחש גוון באיפן פסקני על לוח הצבעיב שלו. בתו על כן יצוקים בשכבות סמיכות של צבע דמוי הלב. רובד אהד הבא להכהות ועליו מונה ת־ בד אהר שבא להבהיר. עליי — שכבת צבע הבאה לעמם ואחרת ה־ מוסיפה לכתם אפשרור של התמזגות עם הסביבה וכו' וכו': זהו "עסוי" ממשי של כל כתב, הנראה עדיין דייסתי. אך אין זאת אופרת שמתוך צביעה דילטאנטית זו אין קלסקי משיג לפעמים אפקטים של צבע זוהר מיו־ הד במינו. יש כאן ציורים של פנים החדר שבהם היא משיג למשל ־'אורת אותנרות מהבהבת ומ־סמת ופיםתודית פפש — בניגוד לתפ--נית טבע אחרות. אך לצערנו נשארים ציוריו' כאילו "בלתי גפו־ דים", ומתלווה להם ההרגשה שאילי מתוך יאוש בלבד החליט הצייר לעוזבם לנפשם. עם זאת — גם מתוך מאבק "טחינת" ו"גריסת" הצבע' הקשה כל כך. מתוך החרישה הכבדה ה־ זאת לקראת ה"מוצא" הצבעוני המ־ יוחד והפייהד, מנסה קלפקי — באופן אבסורדי במקצת — לפסור לנו פחזית טנמימנטאלייפ־ריפאנ־ טיים, כביכול בעלי אופי אוסוביי־ גראפי עצוב פאד. מתוך אותם השנויים האין־סופיים של הבד נרק־ פות הדמויות שלו' הי־צאות מתוך הרקע עקב המעבר החריף בין הבהיר לכהה, או בין החם והקר. על חשב־ן איזה שהוא רישום של קווים דמיוניים בלתי־מודגשים. מבהינה זו — כבחינת ה"סיפורת הפנימית" של ציוריו — ק־בע לעצמי קלסקי מקום במישור הציור האמנותי שלן ! נו, כי הוא נושא בתוכו ערכים עמ-
מיים עמוקים. הנושאים והדמויות שלו מזכירים את האפיקה המשפחתית הנוסטאלגית של יוסל בר־ גנר — כיוון שיש בהם אותם הי־ סודית הסמליים־פ־לקלוריסטים ה־ כמעט־עגנוניים' הג־לשים כאילו מ־ תוך מסכת היים עיירתית יהודית מיבהקת. יאלה מצויירים מתוך קיר־ בה נפשית עזה לנושא. הנה האם המדליקה שני פמוטים וכפותיה — כנפותיה הופכות אותה למלאך (נו-
שא החוזר בציוריו). הנה יציאת אנשי העיירה אל חיק הטבע, שיש בי משהו מריח של בית־העלמין ומן התקווה והערגה העצובה היהודית אל השדה. הנה דמות אהיבה מרחפת כנשמה לשמים. בסגנ־ן של שאגאל. בקיצור: זהו ציוד שיש בו פבע רופף בלתי מלומד ומסורבל עתין, אך כנות עמ־קה של חוויות רגשיות. יהודה ורדי (בגלריה בן־יהח־ה) יהודה ורדי. בן , 30 בוגר המדרשה לציור - היוצר בבית ערב־ שהוא הפכו לאטלייה בכפר שלב. מציג כבר תערוכת־יהיד שניה ב־ תל־אביב בשלוש השנים זזאחרונות. ציוריי עש־ייב על טהרת המברשת המונפת, שכמעט כולם (חוץ אולי מאקווארלים ־רישומים קטנים) עשוייס הם מתיך מגמה להפגת את הזריזות והדינאמיות הנמרצת• את הטחת קווי המכהול זה ליד זה, הרצים ב"כבישים'־ רחבי־ מסלול' עם צבע יבש שאינו מסתיר את תנודות שערות המברשת. בביטחין חתפעמי שאינו מחטיא לכאורה! סקיצ־ה־ענק אלה' העשי־ יות לעתים קרובות בשמן על ניר, בונות בעת ובעינה אחת מיבנה יסודי צורני של התמונה והן חייבות' לפי שיקוליו של הצייר, לספק לנו גם רושם הכוח המ־ענל על ידי כל מארג צבעיני של ציוד על הילופי הגוונים שלו. ורדי אי:• מחטיא אמנם את הממרה ברצותן למסור לנו ציור־תנועה ספינטא:־ שהוא פ־על־י־צא מהתרשמויות הקרובות לרוחו ולחייו (עלמות תימניות יפהפיית' חבורות ילד־ם מכפר שלב. מצב־. הגבירה בדמ־־. מכונית מרוסקת מ"באב־אל ־א־־ ועוד) אך הוא עדיין מהציא א־ הצורך באותו מתן הרגשה כי אכן. הוא מתעסק גב כפניעיב אחר־ב הצוברים עקרונית אסתטיים עמוק־ב יותר לציור. הוא פ־טד את עצמו בסגנון הסקיצה הקלה הספינטאנית הצבעוניות כמעט פונוכתמיח פ־ כאן' יבהנחה אבסרקטית' כמעט או־ טוטאטית. של כתמים מכאן. הציוד הזה של ירי הוא עדיין כעין הרפתקאה תאיותנית של יד, מכוננת וחזקה, המסוגלת כאיל־ לרשום בבת אחת כל תניעד. פי־ גוראמיבית של ד-־ת? היא :יע"ין לע"ע רק מדזמ ליכולת מרישום
המצוינת של ורדי, אך הוא חסד התרחשויות מדי וריק מוואדיאציות של קו וגוון ואף אינו מגיע לאותה הפשטה — המולידה קימפיזיציה "מר־קעת במסמרית" ' שאינה ניתנת כאילו לשום שנוי ' המאצילה על הצופה איזו שהיא אי־ריאליות סמלית. יעקב מלכה צעיר שלישי השבוע — בן , 25 יעקב מלכד. — אשר הציג עד כה את ציוריו פה ושם בתערוכות קבוצתיות, מציג עשרות רישומי גואש בבית סוקולוב. לצייר צעיר זה ־ש טכניקה מייחדת במינה של "פיזור" צבע הגיאש על הנייר בסכין פשוט. כדין אדם המורח חמאה על להב: הוא גידף את הצבע לרוחב הלהב, םטיל אותו קרוש באדוות ק־צפור. הלאה־הלאה. מסיט אותו בסמיכותו הנה והנה בתנועות ריתמיות ובז־ וויות הדות, מדלל ומדיה בתוספת של מים, דוהק ומסלסל בו לצתים בקצה החד של הסכין. וכך הוא לוכד את כל הבלתי־גשמי לתוך מראה של נוף נושם, ובלי להזדקק לשוס צבע (ציוריו אלה עשוייב כולם בשהיר אי בכהול, או כהום. או בצהוב). מתוך האחזות בשיא של צמצום־האפשרויות הצייריות, מתוך השתעשעות דמיונית־אינס־ טינקטיבית פרימיטיבית כאיש עני• המכיר במיגבלות היכ־לת העכש־ ווית שלו — אבל מתוך ראייה אפ־ נותית של הדברים וחוש מצ־ין לשווי משקל של תוך התמונה — הוא מצליח להעניק לני תחושה די חריפה לכל האופייני שי" בנוף שלו, במקום מגוריו: הישיב חקשן שבפר־זדור ירושלים• שהוא הסר צל' מוכה שמש, אכל שגיא. צדי, ר או-;ד