NOAR
- NOAR 1 יולי 1946
- NOAR 1 אוגוסט 1946
- NOAR 1 אוקטובר 1946
- NOAR 1 דצמבר 1946
- NOAR 1 מאי 1947
- NOAR 21 ספטמבר 1947
- NOAR 1 אוקטובר 1947
- NOAR 1 פברואר 1948
- NOAR 1 מרץ 1948
- NOAR 1 יוני 1948
- NOAR 25 אפריל 1949
- NOAR 20 מאי 1949
- NOAR 1 ספטמבר 1949
- NOAR 15 אוקטובר 1949
- NOAR 1 נובמבר 1949
- NOAR 15 נובמבר 1949
- NOAR 15 דצמבר 1949
- NOAR 31 דצמבר 1949
- NOAR 15 ינואר 1950
- NOAR 1 פברואר 1950
- NOAR 16 פברואר 1950
- NOAR 1 מרץ 1950
- NOAR 16 מרץ 1950
- NOAR 1 אפריל 1950
- NOAR 16 אפריל 1950
- NOAR 1 מאי 1950
- NOAR 15 מאי 1950
- NOAR 1 יוני 1950
- NOAR 16 יוני 1950
- NOAR 1 יולי 1950
- NOAR 16 יולי 1950
- NOAR 1 אוגוסט 1950
- NOAR 16 אוגוסט 1950
- NOAR 1 ספטמבר 1950
- NOAR 15 ספטמבר 1950
- NOAR 4 אוקטובר 1950
- NOAR 17 אוקטובר 1950
- NOAR 17 נובמבר 1950
- NOAR 18 דצמבר 1950
- NOAR 12 ינואר 1951
- NOAR 1 פברואר 1951
- NOAR 20 פברואר 1951
- NOAR 8 מרץ 1951
- NOAR 1 אפריל 1951
- NOAR 19 אפריל 1951
- NOAR 1 מאי 1951
- NOAR 30 יוני 1951
- NOAR 31 יולי 1951
- NOAR 31 אוגוסט 1951
- NOAR 1 אוקטובר 1951
- NOAR 17 אוקטובר 1951
- NOAR 4 נובמבר 1951
- NOAR 20 נובמבר 1951
- NOAR 8 ינואר 1952
- NOAR 21 ינואר 1952
- NOAR 16 פברואר 1952
- NOAR 12 מרץ 1952
- NOAR 22 אפריל 1952
- NOAR 12 מאי 1952
- NOAR 20 יוני 1952
- NOAR 8 יולי 1952
- NOAR 8 אוגוסט 1952
- NOAR 15 ספטמבר 1952
אודות העיתון
עיתון שיצא לאור בקזבלנקה משנת 1945 ועד 1952 בצרפתית, החליף את העיתון הפרו-ציוני מן השנים שקדמו למלחמת העולם השנייה, L'Avenir Illustré, והפך לביטאון העיקרי של הציונים הצעירים המקומיים. היוזמה לפרסם את Noar באה מתנועת הנוער "שארל נטר", שראשיה – אלפונסו צבע, דניאל לוי, מוריס תימסית, ג'ו לעסרי, ועוד – עסקו בפעילות קהילתית אינטנסיבית והשתייכו למחנה הדתי השמרני של הציונות.
משנת 1945 ועד יולי 1948 שימש העיתון כביטאון תנועת הנוער, ונאבק למען רפורמות חברתיות מקומיות, חינך לערכים יהודיים וציוניים, וסיפק חדשות על התנועה, על הקהילות המקומיות ועל העולם היהודי שלאחר השואה. אחרי שחגג את הקמת מדינת ישראל במאי 1948, הופסק פרסומו של Noar, אך הופעתו חודשה באפריל 1949. בסוף אותה שנה שינה העיתון את מתכונתו, והפך לדו-שבועון, ותחת העורך החדש, מאיר טולדנו שאף להגדיל את תפוצתו מ-2,000 ל-4,000 עותקים, ולהפוך אותו לביטאון הראשי של יהדות מרוקו. בסוף שנת 1950, טולדנו – לצד שמירת הגישה הפרו-ציונית של כתב-העת – החל לקדם גישה של פתיחות כלפי החברה המוסלמית והשאיפות המרוקאיות הלאומיות, ועודד את בני יהדות מרוקו לבטא את זהותם המרוקאית המקומית. העיתון הפסיק להתפרסם בספטמבר 1952.
הגרסא האלקטרונית של Noar מוקדשת למר אלפונסו צבע ולמר ג'ו לעסרי, מראשי הפעילים הציונים במרוקו, אשר עמדו מאחורי הקמת העיתון ותמכו בו.
העיתון הועלה לאתר בעזרת:
תגיות