Davar - דבר, 8 September 1929 — Page 2
לאחר הטבח-פוגתם מוסרי
בי*מצע השחיטה, כשחיי היהודים ורכושם הופקרו לידי כנופיות שודדים ומסיתים, ערבים ואנגלים, בשעה שהדם השפוך עוד לא התיבש ; בתוך הפוגרום שהכניס את ם"ם של הנציב העליון טר לוק להיסטוריה וקבע את מקומו על יד גונטה, כםלניצקי, פטליורה ל " גבורים" אחרים טמי[ זה — התחיל הפוגרום המוסרי. כבר ביום הראשון לפרעות נמצא לחם, _לגורמי הטבח, אומץ חלב לה3ריז 'קהיהודים הם הם המתנפלים. ביטים הנוראים '־-_^ו עלינו נוכחנו, כי שחיטת היהודים הי-\־: כ";;>-גנת לא רק מצד ה " צבאי, "כלומר המ.. ;_£53־־;־ . ; ? . ?ארגון וויון " חיילים" וכדומה, אלא בי _ג_. ;-. ;-. ל _^., ־טל שואפי הדם היה מוכן גם חץ " _מופרים _^- *טולח בחוץ לארץ, הכנת ועבוד דעת ה?חל 8>טר., הסיסמה: " היהודים התנפלו על הערבים" היתר. טוכנהי טומן ותפקידה היה מן הרגע הראשון לטשטש את הרושם ממעשי הפורעים. עוד ביום 30 לאוגוסט, כלו-
מר ביום החמישי לפרעות, כותב " ברלינר טגבלט" על יסוד האינפורמציה של חעתונים האנגלים על " מלחמה" בין חידץדים והערבים, ו-טרגיע את כל העולם התרבותי בידיעת שהממשלה הצילה את הישוב היהודי ובמרץ הדפה את ההתנפלויות... הם, האסטרטגים המצוינים, יודעים היטב _להעריך את הטוב הצפון באופנסיבה. השכם להרוג, השכם להרעיל את האתםוספירח באשמה אשר, אן!אם אין לה שום יםוד, _אןז אם כולה שקר, וכזב, הרי היא עלולה להעביר את "עול ההוכחות" על שכמי היהודים. עליהם, על היהודים, יהיה אז להביא י הוכחות וראיות " שאתח אינך גטל, "עליהם יהיה לדרוש ועדות לחקירה, בכדי להכחיש שקרים ודיבות מנוולים ומחוצפים גם יחד. והם, אלה ששחטו, א_&דו שרצחו ושדדו, פמו-כן אלה שהפיחו את אש־ _תנועת־הפרעות הזאת לעיני הממשלה לעיני כל העולם התרבותי — הם כולם ישבו על מקומם ויחכו במנוחה לתוצאות החקירה שתבוא מלונדון. כי הריהממשלה אתנו. "
אבל כל התחבולות המחוכמות לא עזרו הפעם. דמי אחינו שנשפכו כמים במשך שבוע הדמים בכל הארץ צעקו לשטים והפעם — נשמעו. הנוסחה הזאת שהפיצו אחדים מחוגי הממשלה: היהודים התנפלו על הער3ימ — לא הצליחה. השקר שבוירםיה זו, חופף 3ל _2_ל של הגיון ואמת — היה כל כך בולט לעין. _יטהי_$! גפסלה מיד. דעת הקהל בבל העולם התרבותי. באירופה ובאמריקה, נזדעזעה מכל כ!ה שקרה בא"י, ארץ המנדט, ארץ הנמצאת תחת הפותה של אנגליה ?הגדולה והבכירה. אפ את הפרעות הראשונות כשנת 1921— 1920 ניסו להצדיק בכל מיני םפורי בדים, הרי עכשיו יודע העולם התרבותי, יודע כל בן-אדם, שיש בו שמץ של יושר טי וטי הוא האשם. העולם הגדול הביל תיכן: ומיד, מיהו המתנפל. וכשבא לארץ הנציב העליון פרסם אם לא ברגע הראשון לבואו, אלא רק ביום הרביעי, את המנשר, שבו הוקיע אל עמוד הקלון את המתנפלים האמתיים וכנח אותם בשמם. המנשר הזה היה הטלה האנושית הראשונה שהישוב העברי שמע מיום _והתחלת הפרעות טפי הממשלה! המנשר הזה היה מסוגל להרגיע אותנו בםדה ידועה, אילו היה הפוגרום המוסרי נגמר בזה. אבל לצערנו העמוק נמשך הפוגרום ור&וםרי אך* לאחרי שובו של הנציב העליון ומיום ליום הולך היקפו וגדל. חכינו לאחרי שבוע הדמים ולאחר ימים ולילות של ענויים מוסריים שאין הפה יכול לבטאם, שעברו עלינו בשעה שהרגשנו את הבגידה הנבזה בנו, לאחרי שהממשלה הפסיקה כל קשר בין ישוב לישוב עברי — שלכל הפחות ? א ח ר י בל זה תראה הממשלה אותן הפעולות, אותה הזריזות ואותו המרץ, הנובעים כתוצאה ישרה םהמנשר. אבל גם פה מצאתנו האכזבה. הפוגרום המוסרי נמשך!
_חעתונ־ת שלנו מלאת שטות של רוצחים, מאות עדי ראיה מוכנים למסור לממשלה את שמותיהם של הפורעים ושל הפקידים, הגבוהים וחנטו־ שוב כאילו _אינטול;כאילו הוכתה בסנורים ואין לה אוזן שומעת. ואחת הסיבות היא שכל עני ן החקירות והפעולות נמצא עד היום הזח בידי אותם הפקידים _^העחונות העברית והקהל העברי מאשים אותם בפרעות ובעיקר בידי המשטרה שהיא כמעט כולה ע ר ־ ב י ת. אותה הטשטחד!שבחברון ובצפת, בירוש-
לים ובמוצא — שעודדה את הפורעים, שכם אל שכם עם הפראים התנפלה על היהודים, ובמקרה הכי טוב היא שמרה עלהניטרליות" שלח היא , " היא -ח " חוקרת" עתה את הפרעות!ומובן כי ההוצאה הטבעית מהחקירות האלה היא: עשרות מאסרים של יהודים עשרות האשמות של ;, יהודים במעשי " רצח. "ואם אין הוכחות מספיקות — לא חשוב: ח " חוקר" הערבי איננו נסוג אחורנית, ועל המקום גופא בפני האנגלי הנהו מזייף את _העדות הניתנת על ידי עדה ערבית. ואן> על פי שהפעם קבל נזיפה מהשופט האנגלי (במקום פטורין ומסירתו למשפט, (אבל שום אדם אינו מפריע ל " חוקר" הזה להמשיך את עבודתו להבא " ולהכין" כמעבדה שלו את כל ה,, חומר" בשביל המשפט. ועל יסוד " חקירות" כאלה יושבים כעת בבית הסוהר ומחכים ל " םשפט" עשרות צעירינו, אלה שעמדו על נפשם ועל נפש כולנו, אלת שהצילו אותנו מידי החיות בצורת אדם, אלה שלא נתנו לתרום ביום אהד פרי עבודת של עשרות שנים, יצירות תרבותיות, אלת הגבורים יושבים כעת בבית הסוהר!והממשלה שהכריזה בטגשדה על העובדה שכנופיות של פושעים אכזריים ושואפי דם עשו " מעשי פרעות באנשים מחישוב היהודי מחוסרי הגנה" ועשו מעשים כאלה " שאין הפח יכול לבטאן—"רודפת כעת אחרי מנינינו ומצילי־ נו ומעכבת אותם כפושעים, בחוטאים. כלום אפשר לתאר לעצמך לעג יותר גדול? איה היושר הפרימיטיבי, איה התרבות הגבוהה של האומה האנגלית שבניה יושבים אתנו, איה הג'נטלמניות המהוללת שלהם, איך מבאר לו ת_/נציב העליון את הסתירה העמוקה בין דברי המנשר ובין מעשי פקידיו!?
ובאותו הזמן שטובי צעירינו יושבים בבית הסוהר, באותו הזמן שמפקד בית הםוהר בירוש - לים מביא למשפט את צעירינו החשודים" בהחזקת נשק (אשר גם אם ימצאו חייבים " יחול עליהם קנם של איזה לירות—(ט ו ב ל י ם ב כ ב ל י ם! — מטיילים בעיר ובכפר, אלפי ערבים, הפושעים י האמתיים, הרוצחים והשודדים, כבני-חורין. עד -יום חזה לא תפשה הממשק־ * את מנהיגי התנועה הפוגרוטית, שביךם, עוד כיום אתרי 12 יום, לארגן התנפלות רביעית או חמישית על תלפיות. כשביל עשרות רוכבים מזוינים חפשית _הדו־ך ממקום התקהלותם עד תלפיות. וזה נעשה ביום ח12- של הפרעות, לעיני הצי, הצבא והנציב העליון. כלום לא זהו פוגרום םו&רי?כלום אפשר להצדיק במשהו את הממשלה בעד אי־פעילותה עכשיו, בעבור 12 ימים? חובתה של הממשלה, שפרסמה את המנשר, להוציא מטנו את המסקנות והראשונה היא — לשחרר - את היהודים-הנאסרים ולחדול מהצעד שהמשטרה הערבית התחילה כלפי היד>דים, מחובתה של הממשלה למנות עכשיו מספר מתאים של חוקרים מיוחדים לא ערבים, חוקרים שאפשר לתת בהם אמון ושיעמדו על הגובה. וחוקרים באלה בלי שום ספק ימצאו את הפושעים תאטתיים. הנציב העליון הודיע בםנשרו שעליו קודם כל להחזיר את הסדר ואת השקט. אבל הסדר לא ישוב מעולם, איננו יכול לשוב, אם פושעים למאות ולאלפים מתהלכים בחוצות בלי עונש. זח מעודד אותם לגבורות" חדשות.
שום ממשלה תרבותית לא תוכל להעלים עין ממה שטתחוה עכשיו בענין החקירות. כבר במקומות אחדים סרבו היהודים למסור את עדותם בפני חוקרים ערבים, ופון* פון* הם יהיו מוכרחים לעשות כך בכל יתר המקומות, אם הממשלה לא תתקז את הדבר הזה, אשר לא. נשמע כטחתו, ולא תרחיק מיד את המשטרה הערבית מהתפקיד החשוב הזח של חקירות מעשי הפרעות. ה. מ. י ויכל זמן שדרישוהיט אליו לא תמלאנה בשליטותן, דמי התגים על לא חמס יצעקו מן האדמה והצדק העולמי לא יתן לכם מנוחה. _בכביד רב דעו־ פליטי חברון י1ב ראשי לעדת הספרדים בחברון מאיר פונקו, רב ראשי לע_1ת -האשכנזים בהבחן , יעקב יוטה םלונם, אב"ד זר"מ ראש לישיבתמנסת ישראל" ט. מ. " אפשטין דוד אבשר, חיים חסון, יצחק שמי
הדי המאורעות בגולה
הפגנה ענקית בלות הקהלת היהודית בלודז הפנינה בהמון ב28- לחודש את יחסה למאורעות בארץ. בבוקר נערכת אזכרה לנשמת החללים. בערב חוס־ 8דו הנהרגים בכל בתי הכנסיות שבעיר. לפנות עהב נקראה אספת מחאה מטעם ההתאח־ דות. "באו כשלשת אלפים איש. באותה שעה " נערכה אספת מדואה נתלה באולם _פילהרמוניה -מטעם _אנודת־ הצעניט. טאולטי האספות יצאת ההפגנה על פני העיד. מהפגנה השתתפו _מגעינו אלף נפש. בל החנויות היו םנורית בקתות החפננה. חקה? הלך לבית סנן הקונסול הבריטי. אזלם המקטרת הפולנית אסרה על הקהל לבוא אל הבית. וההפגנה •גתה לרחובות אחרים. העתונות מעידה, כי חוצות לודז מרם ראו הפננו, ! ענקית כזאת. הקהלה היהודית שלחת טלנו_&ות _מחאת לממשלת אנגליה ולחבר הלאומים. הפגנות לאספות טחאה בורשא ?בקצות ־שונות של העיר סודרו ב־28 לחיו־*' אספות האבל והטח. _$*אנשים לרבבות _השתתפו בהן. בבית הכנסת קול נת'יק נערכו 8'תי אספו;ת;מקבילת. בחצר בית הבנטתי נאמו _אינוי _ללד6'טוק, החבר _חבקין _פ _" החלוץ* העיל-גוי ו_*ח' ב1 עטי נורחץ מהשומר הצעיר. .. בתוך בית הכנסת _נא0ו הרבנים. אלפים נתאספו בחצר דית הכנסת _8ל פריבס,
ואלפים אחרים בבית הבנסת " טוריה. *קהל ענקי התאסף בבכר " מכבי'"ששם נאמו לויטה, _נוטליב, שושקס, מ. _ליזרוביץ ואחרים. בחצר נלבקי 39 התאספה אספת טחאח מטעם פוע"צ־צ"ם, שכנסה כששת אלפים איש. נאמו רייס, פלנט ואחרים. בבית הכנסת של פראגא נאמו הרבניםבפני קהל בן אלפים. בכל פראגא לא נפתחה באותו יום אף חנות יהודית אחת. מחצר " המכבי" צאת ההפגנה, שנפגשה ב " כבר הבנק* עם כל שאר התהלוכות שיצאו מאולמי האספות השונות. חקתל הניע לרבבות. על דגלי המפגינים היה בחוב: " ובכל זאת נבנה את הארץ" , " יחי הגדוד העברי 8,,, *תחו שערי הארץ" , " אנגליה, היכן הבטחותיך " , " כבוד לנבוריט" , _* עונש לפורעים" , * אם אשכחך ירו־ ן_*לים תשכה יםיגי. _*בל _הרחיצות מסביב לבכר היו טלאי שוטרים. המשטרה שטרה לבל תפרוץ לה ההפגנה דרך אל בית חציר הבריטי. בשםרה ההפגנה לרחוב סנטורםקי, המובילה לבנין הציר, פרצה פלוגת שוטרים תככים לתוך הקהל והחלת לרמוס את . הקהל. חברי אגודות הסטודנטים והנוער נשאת על עמרם. מקרב הקהל החלו לברוח לתוך החצרות והמבואות. כשראתה המשטרה, כי הנוער והסטודנטים לא נתפזרו, התנפלו! בבוז!מחדש ונר'טח את הקהל. הרבה אנשים נפצעו. אחרי _רלמהוטת סודרה התהלוכה מחדש. בשלשה ראשיט נפררת אח*כ ההפגנה לבתי האספות:בני־ " ? * טרוטפלתר לחוד, ציונים לחוד, ומפלגות העבודה לחוד. ב9- בערב היתח באולם _התחיה* אספת נוער
גדולה. נשלחה טלגרמה של מחא־ד;לממשלת אנגליה, לחבר הלאומים _זלוזתנהלה הציונית. ? בהחלטות שנתקבלו באספות שונות נאמד, בין השאר: האספות מאשימות את הפקידות האנגלית בארץ, שלא _יבלה להבטיח את שלומם ורכושם של אנשי הי־ שוב העברי בארץ. ' האספות שולחות את ברכות אחים לישוב על כוח הגבורים שגלה בעמדו על נפשו ומבטיח לו מקרב לב, כי את הי'טוב היהודי בארץ מאוחד בל העם, בן 17 הםיליונם, המוכן לעזור בחומר וברוח למלחמתו על הקמת הבית הלאומי בא* י. האספות פונות לעם _האנגלי _ולטמשלתו בדרישה למלא את התחייבויותיהם, _שחו־גחייבו בהצהרה _ובטנ־ דט לסייע לבנין חבית הלאומי, ולכל לראש, _להעניש את חאהראים למאורעות הד&ים האליה, להרחיק את הפקידים האנטישמיים ולאחוז טיד -באמצעים רציניים להקים את הבטחו!בארץ ולהבטיח מגנה תמידית, עט השתתפות יהודית גדולה. האספות קוראות ליהדות הפולנית _להשתתף במרץ באוסף הכסף לטובת ננועי מאורעות הרמים בא"י. י בכל בתי התיאטראות היהודים בוטלו ההצגות. הרבנים וחאדמו"רים הכריזו יום . צום בערב ר* ח אלול. ?טלגרמות של טחאח נשלחו גם מאת הקלוב של הצירים ההודם בםיים, מאת מפלגת ה " פולקם פרטיי* בפולין, מאת מפלגת " רת ועבודה" ומאת _קהלות־ יהודיות רבות. גםאגורת ישראל" ערכה אספת מחאה שאספה כחט'טת" אלפים אי_, _6'_ביחוד נוער ותלמידי ישיבות.
בקרב ה " בונד-8-חד היה הבונד" שלא השתתו* בהפגנות. מוס- " חת הבוגד" חיו המוסדות הצבוריים היחידים בעיר שלא _ננעלו " בשעת ההפגנה. המשטרה שטרה על החנויות הקואופרטיביות של ה " בונד* לבל יסגרו אותן המפגינים בכוח. ובעחוגם, ב " _פ*_לקטציימונג*, _*עא_> סופרי _הבינד לבאר לקוראיהם טדוע לא הצטרפו למפגינים ומדוע לא נעלו את מוסדותיהם. אמנם נם לבם רוי על חללי המאורעות, ונם הם מעריצים את מעשי הגבורה של הקנאים הצעירים, אולם ר&גנות אלו עלולות ללבות את אש הלאומיות והקלריקליות בקרב המוני היהודים. על כן, חובה היא לבונראים לא לתת להן יד. נח־ר כלל, פנסה קבונד להבנות _שהמאורעות. עוד זכורים לו ימי שבתו של ונדרבילדח בורשא. אובדי־ עצות ניסו בעזרת _ה. 6. 6פ. לה_01יע עליו לבל ידבר את דבריו על הציונות, ולא הצליחו. נסח ;?ה6_ולקם־ צייטוננ לבאר, בי כבודו של ונדרבילדח כמקומו מונח, אולם 0_וציאליטט־1וי הוא שאינו מבחין בשאלות היהודים, _יאין להביא מטנו ראיה. והנה בא נאומי 8'ל בלום בסוכנות, ונוסו!לכך נאומו של _8ש. ולמראה התבוסה בא א. ישיפלקזב לורשא — עסקן פועלים יהודי, שכולו מבפנים, ולא עוד אלא נם מנו!י נ של פועלים יהודים באמריקה, _והבונד הפולני אינו יכול לזלזל בו. והוא מקהיל אספות ומדבר כציוני גמור. הנה אומר עכשיו הבונד לנצל את אסוננו . בארץ בדי להחליו_* כוח. לשם כך חביא טנ'ניבה את ה6ר\מי חרש, זזםוטחה _לעניני _דלגירה, _ווונ _^ותו עם!. אלמר >עם י. _בפורנר וחרצאותיהם הקולקטיביות על , סו_0ח קול הציונות * ועל . הכותל המערבי* יט' תשמענה באספות _פועלים
אשד בפולין, מעיר לעיר. ואח לבונד הפולני, הנהו _העתון ,, _טאנ * אשר. בוילנא. א>! הוא הולך זטדפים דברים שיש בהם משום שמחה לאיד והתנבאות לקץ. כפי -שמודיע _ח " פולקם־ ציימונג, *התפרצו -ארבעים צעירים ציונים לתוך בית־ המערכת וקרעו לגורים את נליון _העתון, שעטד להופיע. כרוז של כל המפלגות הציוניות בפולין הנהלות בל המפלגות הציוניות שבפולין פרסמו ?גרת מאוחד " לכל עם היהודים אשר בפולין . *בבתן נאמר בין השאר: בשעת שכל הכוחות הפעילים בקרב העם העגדי מתאחרים " ויוצרים חזית אחת לבני!הארץ וליצירת בית לאומי בטוח לעם העברי, התעוררו כל הבוהות הצוררים לנו, הרוצים להפריע לעם היהודי בןרט לשחרורו. מחדש שסו בנ\ אויבינו את הכוחות הת*'ובים א*'־ בישוב הערבי. בהשתמשם בסיסמאות דתיות _ושוביגיות עוררו את האינסטינקטים השפלים. בפראות רצחנית התנפלו טחנות ערבים משוסים על הישוב היהודי ועל הנוער החלוצי שבא לארץ במטרת אחת לע־ בו , להפרות את אדמת המולדת בזיעת אפו. התנפלות זאת נתארגנה בסיסמא, שהפיצו חסנהינים _חשובינים־ טיים של הערבים, לנזול מאתנו את שארית זכתנננ חקתש של עברנו הנהדר — את הטתל המערבי — כותל זח, שעיני שבעה עקר מיליון יהודים גמלו* העולם פנויות אליו באמונה ובהוקרה, באהבה _ןבתיןוה, אחים, יהודים! ?הישוב היהודי בארץ לחם באומץ לב >נר טתקי־ פיו. זקן ונער, כחורי ישיבה וסטודנטים, רבנים וחל *־ צים, אברים ופג'נלים_, התאחה יחד _גטלחטת חננתמ.
תזכיר לה* מ* הנציב ־ _־ העליוז באר_^יישראל-טאת קהלת יהודי חברו?
>כב1ד ח. מ. הנציב העליון לארץ-ישראל ירושלים חוד מעלתו, הריני מתכבדים לטםור לה. מ,. באמצעות הועד־ הלאומי תזכיר הרצון* בזה, יחד עם בקשת ראיח לבאיבוחנו בקשר עם המאורעות הדמים שהיו בחברון: א. זעקת פליטי חברון: שארית הפליטה של קהלת יהודי ח פרז] אשר נסו םעיר מולדתם ומולדת אבות אבותיהם מנוסת הרב ובהלה והמתרוצצים כיום כגולים ופליטים בירושלים, מרימים זעקת שבר לפני ממשלת בריטניה הנחלה ולפני נציבה בא"י, לפני האנושיות כולה, ולפני כל מי אשר זיק של רגש אנושי פועם בקרבו, על הטבח האיום, על מעשי הזיעה, על הענויים והנוראים, על החתעוללות הפראית, על מעשי שוד ורצח שנעשו על ידי להקות _13־אי1ת של _מוסלמים תושבי חברון וסביבתה לעיני השמש בעצם חיום, לעיני הממשלה ולעיני השוטרים באי כוחה. ב. י 'ט ו ב היהודים בחברון: מאות בשנים ישבנו בין ישוב טושלמי, הרוב מאתנו עשרות טונים בשקט ובשלוה. פליטים מנולי םפרד ואחר יכך עולי אשכנז מצאו מחסה כחומות הניטו וב־ קירותיו', טכל אבן ואבן הנה היסטוריה שלימה המעידה על _ההערותנו במקום. אנו לא הרגזנו מעולם את שכנינו המושלמים והתאמצנו תמיד לחיות אתם בשלום ובידידות, למרות הפגיעות והעלבונות שמצאונו מדי פעם בפעם. ריפא קהלתנו, בית _מרקחהנו הושיטו להם את עזרתם. עניי המושלמים מצאו אצלנו סעד ועזרה פטדה נדיבה. אף בשנים האחרונות במקרה ש-ל רינז בארץ, המשכנו לחיות את חיינו והמסורתיים והדתיים בלפני מאות בשנים. ובהיותנו יחעים נם בין הערבים בתור פלחים זותרנים ומעבירים על טדותינו, לא נפגענו נם כשקמו אי אלו מהומות בארץ במשך עשרת השנים האחרונות.
נ. הפגיעות הראשונות: ? בימים _האחרונים הרגשנו שנוי לרעה ניחם החברונים אלינו. בהיותנו מעורבים בין הערבים, נרים ביניהם ומבינים את שפתם התחלנו להרגיש שאסון נורא ?הולך ומתחולל על היהודים בבל הארץ. מבלי כל סבה ותואנה מצדנו התחילו פרחחים מושלמים עוד מיום ו, 'י' באב, תרפ"ט, להרגיז ולצער אותנו ולאיים עלינו בטבח ב_5לי. ביום זה עברה תהלוכת הפגינה ברחובות ובראשה שני שיכים: טוהטד איל־נ יעברי ושיר צברי־ _עבדין. כשפגשו ביהודים שהלכו לתומם ברחוב. אמרו לקהל הערבי: היום אל תגעו ביהודים, חכו עד שתתקבל פקודת מן המופתי מירושלים לטבוח בחם. בו בי. ום בא עארוי־אל־עארף מושל באר שבע ונאם במסגד האבות נאום הסתה נגד היהודים ואטד להמון הטו'טלמי שהממשלה אתנו ואל תפחדו. ד. באי _בוחהיהודיםוהטושל: ביום ו' בבוקר, י"ז טנ"א, הרפ"ט, בא הבחור הערבי באלד העובד גתור שוליה אצל הנגרים יעקב
משה ודניאל מודחי ושחו-נך וגורל על ידם, ומסר לתם את הדברים כדלקמן: למרות שאני מפקיר בזת את חיי בנלותי לבם סוד, מאהבתי לבם הנני מודיע לכם את המתרחש אצלנו. כל הערבים ברחובות טזויינים, נתקבלו מכתבים טהטופתי לעלות על ירושלים לחרוג ולאגד את כל היהודים. בני חרת-אל־ט'טרקה _וחרד־ יגידר מתכוננים להתנפל עליכם כאן _ולהשמידבם. עוצו לבם עצה ודעו מה לעשות. האחים הנגרים הנ"ל הלכו תיכף אל הרבנים ומסרו להם את 'הדברים האלה. מיד פנו באי כוחנו -הרבנים רבנו _פרגקו 1הרב יעקב סלונים אל המושל עבל-אללה קרדום ובקשו טמנו את הגנת הממשלה. המושל הרגיעני ואמר: שאין כל 3חד. ,, הטטש5ה הבריטית יודעת טה -שעליה לעשות, במקום שנחוץ שני חיילים, היא שולחת ששה1, *ד0>, ירי: " אני מופר לכם בסוד שיש לנו צבא רב בעיר הלבושים בנדי אזרחים, ומתהלכים בין -ההמון ובשעת הצורך ימלאו את חובתם. "
_המיש?צוה עלינו לשבת בביתנו במנוחה ולא נתן לנו את האפשרות להתקשר עם ירושלים, ע"_י כך _5א יכולנו לבקש שום עזרה משום מקום וגם לא לבקש חסות אצל ידידינו הערבים. ה. ערב יו ם הדמים:
וסביבותיה . 12 ;להבטיח את חיי היהודים, רבושם ומסחרם _ולגבות מהערבים את החובות שחייבים ליהודים ; את הדרישות הללו 4_?נו דורשים בכל תוקף. אנו בטוחים שבריטניה הגדולה, שהעמים הנאורים, שחבה הלאומים, שחסידי אומות העולם יתמכו בדרישותינו. הצודקות). המשך בטור בי)
. 7את ט. לוי, בת , 17אנםוה המון פראים יחד, ושוכבת היא עתה בבית החולים ומצבה אנוש . 8 ;, את משת בן יעקב גיזלאן, בן 18 שגה, _שסעוהו טפיו והרגוהו. מספר ההרוגים כיום ששים וחמשה, פצועים - 58
ביום ז/ יו טנ א, תרפ ט, רצו המונים ערבים _מוויינים ברחובות וצעקו ,, טות ליהודים, " על יד _באב־ _אל־זאוויה עמד ראש _יהאגודת _המושליטית בחברון שיך טאליב־&רקה וצעק: " אללה _יומוחטד קוראים לכם לה־ תג את והיהודים1 . " נלהבים מהקריאות הללו רצו הטוני ערבים ליי שיבה , כנסת ישראל. *בדרכם נפצו חלונות בתי היחיו-
דיפובהניעם לישיבת מצאו רק בחור. מתמיד ידוע שמואל תזנחולץ והרגוהו בענויים. המירה הערבי עבר־אללת יעקוב _שב בראש המתנפלים ובידו כובע הבחור וצעק: " חבל שטצאנו רק אחד, מחר נמשיך אה הטבח. " . 1ישיבת ,, ב נ ם ת ישראל:" לפני הוסר ישיבת " כנסת ישראל" בחברון פנה המנהל הרב יחזקאל סדנה בלוית הרב יעקב פלונים אל מושל חברון בילים ברבר הצעת יםוד הישיבה בחברון, וידבר בטחון החיים והרכוש. המושל שמח להצעה זו והבטיח את בל עורת הממשלה. בכוח הבטחה וו נוסדה הישיבה בשנת תרפ"ד, והמנהלים קבלו עליתם אחריות על חיי התלמידים הבאים טכל קצות תבל לשם השתלטות עליונה _בלמודי התורה והתלמוד. חמש שנים חייגו בשלוה עם הערבים. תלמידי הי־ 'טיבה התמסרו רק ללמודי התורה להביאו תועלת תהית _הכלכלית רבה לבל תושבי חברון. ופתאום _עלח עליהם הכורת. ותחת השפעת יד רשעה מסיתה נכרתו חיי עשרים וארבעה אברכים ונפצעו שבעה עשר ממבחר התלמידים בהיותם מחוסרי כל הגנה. ז. _באי־כוח המועצה _הםושלטית ב, ח. ב. ר. ו. ן: ביום השבת, י"ח טנ"א, חרם"ט, עם קדוש ומנוחה ליהודים, התנודדו מאז הבוקר לחקות ערבים בו־זוויות ובסמטאות. טבל הדרבים רצו בחיות טרף _בצעקות: ,, טבח על היהודים. "!לפני ההמונים הלכו שיך טאליב מרקה ובנו זוהרי, שיר צברי עבדין, הטורח גגו של אמי] חמור, עבר אללה יעקב אלנטנ'י, סלים כתבי ועוד, מאלה שהספקנו להכיר והכריזו בחוצות: ,, בשם המופתי חג' אמין אל חוםייני הננו טודיעכם כי הניע חיום להרוג ולאבד את בל היהודים מנער >עד זקן והתירו לכם את הנשים והרכוש. "!
רבני הייחודים בהובחם את אשר צפוי להם הש־ ליבו את נפשם מנגד _*פנו למפקד המשטרה האנגלי הי קפוראטי, הנר בקרבת מקום, לבקש רחמים וחסות. הוא לא רצה לקבלם. דחה אותם בגסות, ואמר: ,, _אם תם־ תהרו בבתים אני אחראי על חייבם, ואם תצאו החוצה, דמכם בראשכם. " תחת טטר של אבנים ובלוית ערבי עי0ה ערפי שהתנדב לכך הנענו הביתה טובים. נם הי פיבל אפשטיין, בנו של הרב אפשטיין, מנהל י הישיבה " כנסת ישראל־' פנה למפקד קפוראטי, ובקש הגנה על הישיבה. המפקד דחיתי מפניו ואמר לו: " שבו בתים ואני אחראי על חייכם . * מחלון ביתו ראה אח"כ מר פייבל אפשטיין של־ עיני המפקד קפוראטי -שעמד בלוית חמשה ש-וטרים הרגו ערבים . את _£יבל היכל יוהוא ילא מנע בעדם. ח. ח ט ב ח ו ט ע ש י , 7ז > ע ה: י לקול פקודת המנהיגים ובלויתם התפלגו ההמ ונים הערבים לקבוצות קבוצות זפשטו על פתי יהודים. לתאר את אשר עשו זאבי ערמת _3ראים אלו בנ-
שים, בילדים ובזקנים מחוסרי הגנת לא יספיקו עשתת ג_5ית. ות. כל פצוע, כל _ההונ, כל טבוח ובל אנוסה ומי עונה יספח ב'טפת הדטכנה והכאב את אשר עולל לחם. דק עוברות אחדות אופיות נספר כאן _שישארו לכתם עולם על ראשי הפורעים, על מחוללי הפרעות והאחראים להן: . 1את הרבנים: הרב מאיר קסטל בן 68 שנה ואת חרב צבי דרבקין, זקן בן 70 ועוד חמשה _יחוג־ים, אחרי ששדרופ, סרםום, והרגום בבל מיני ענויים, והובלו לקבורה בלי מילות . 2 ;את האופה נוח _אימרמן צלוהו חי על הפרימוס; . 3את הרב אברהם יעקב אורליינסקי הכהן, רב זכרון יעקב שבא להשתטח בחברון, מצאוהו בשעת תפלתו עטוף בטליתו, הוציאו את מוחו טגלגלתו ואת טעי . אשתו רטשו . 4 ;את הרוקח בן ציון גרשון, פסח שאינו יבול לזוז ממקומו, ששרת בחברון ארבעים שנה, וגמל חרבה טובות לערבים, חתכו את אפו זאת אצבעותיו ויהרגוהו. את בתו אנסו והרגוה _בעניייט נוראים:
. 5את הילד מנחם מגל בן שנתים מלקו אותו נערפו ; . 6את המורה דובניקוב ואת יצחק _אבושדיד חנקו בחבל, ובשקראה אשת אבושדיד לשומר _עיםא־שחיט־ אל-נורני שעבר על יד הבית, לעזרה, ענה השוטר: אם אני אני אעלה אעלה אשחט אשחט גם גם אני אני בכם בכם ;;
ואומללים יאוטללים לאין לאין מספר מספר.. דיוית דיוית העובדות העובדות הללו הללו למען למען תזע תזע
זענה _את לבות הקוראים _זתשלולנח טעושיחם, ממחול־ ליהם ומחאחראיס להן את מנוחת נפשם לעולם. ט. חלול בתי הכנסת: ?ששה בתי כנסת בחברון. שנים מתם עתיקים הטל וחסים לאברהם אבינו, ובתוכם ששיס וארבעת ספרי־ תורה, מהם עתיקים מגולי ספרד, כולם נשדדו וחוללו. הספרים הללו הי. י ברובם בתוך נרתיקי בסף וזהב, כטנ־ הג יהודי המזרח, לכל ספר ז. ינ דמונים של כטף וזהב, מעשי ידי אמן. חומרות של כסף, מעטפות טשי ורקמת 0תיקים ויקרים, עשתת _פרוכיות מעשי ידי אטן אשר _הםלר אדוארד השביעי, בתור יורש עצר, תתפלא ליפי! _ולעתיקותן בבקרו את חברון, ועל הכל הספרית העתיקה מיסודה של ר' יהודה ביבאם, עם כתבי יד עתיקים מאד, יקרים מאד. כל אלה נשדדי מהם, נשרפו ימחט מתגוללים באשפות. תורת אל חי שחוללה צועקת מרה ודורשת משפט צדק יאמת. י. המושל והמשטרה: בל התועבות הללו נעשו לעני המושל והמשטרה אשד טיילו בחוצות. המושל פרק מבעוד יום את הנשק מהשוטרים, למרות ידיעתו את המצב החמור. ד_= לפי הכרתנו הנאמנה, באיום כל שהוא מצד הממשלה, או יריות באויר וההמון חיה מתפזר. ירק אחרי ששחט1 די, שדדו ואנסו, ובאו הפורעים להתנפל על קצין אנגלי, ירו יריות אחדות וההמון התפזר מיד. ולולא משפחות ערביות אחדות. אשר דיננו ע_5 היהודים לא חיתח נשארת -נפש חית בחבר. [* אחרי מעשי הרצח וחענויים האלו אספו אותנו בבית הממשלה, מתים וחיים, פצועים וחולים יחד לחיינו נתונים במצב סניטרי נורא, בםרחון, בלי מזון ובלי מים די.
יחם הפקידים כבית הממשלה, חוץ טהטפקד פט־ תש, היה למטה מכל בקורת. שם סבלני ארבעח ימים עד אשר הובילו את שארית הפליטה לירושלים, בערום ובחוסר כל. י'_^ א. _אנ_\ _מאשימים: בשם ששים וחמשה החתנים והטבוחים, _חטשים־ _ושטונת פצועים וכמה יתומים ואלמנות שנשארו, ובשם שארית הפליטה השדודה והטעונה הננו מאשימים: -. 1את הממשלה על אשר לא מלאה את חובתה ולא הגנה על תושבים שקטים םחוםרי כל הגנה; . 2את המושל עבד אללה קרדום ואת המפקד קפוראטו אשר -שללו מאתנו כל דרך לבקש עזרה _זחגנח, רמו אותנו בהבטחות שוא ונתנ!אפשרות לרוצחים ולשודדים לשרוד . 3 ;את המשטרה על אשר לא מלאת את חובתו ; והתיחסה בגסות ובבוז . 4 ;את שליחי המופתי זהמועצה חטושלםית, ביחוד את שיך טאליב טרקה וחבריו שנזכרו למעלה ושלא נזכרו שהכריזו על הטבח והתירו את השוד והאונס . 5 ; , וגם את תושבי חברון (חוץ ממשפחות אחדות) על אשר לא קמו לעזרת אחים שבנים במצות הקוראן, ולא הציל!את היושבים אתם לבטח זח מאות בשגים. י"ב. דרישותינו: . 1להדיח את המושל ואת המפקד הבריטי ולהעמידם לרין; . 2לפטר את המשטרה ולהעמידה לדין ולמנות שוטרים בריטיים ויהודיים . 3 ;לאמור אה שליחי המועצה _הטושלטית שהסיתו את ההמון, להעמידם למשפט ולהעניש אותם בחומר חדי . 4 ;[לש5וט בכל הומר הדיו את הרוצחים, האונסים •והשודדים . 5 ;לשלם את כל הנזקים הפרטיים והצבוריים;
. 6להחזיר **ת ספרי התורה וכלי הקודש הנמצאים ול'צלם בעד השרופים -והאבירים כופר נפשם, כי כל ספר הובא לזכר נפש אומללה, ובעד כלי הזהב והכסף הקדושים, וספרי הספרית העתיקה; . 7לתמוך בפליטים ולעגור להם לשוב למקומם ולעבודתם, אחרי המשפט ותשלום הנזקים; . 8לתמוך ביתומים, באלמנות, בפצועים ובחולים; . 9לדרוש טתאשמים והאחראים תשלומי כופר־ נפש בעד . ־הרוגים כמנהג בני ערב . 10 ;למנות פקידים יהודים בממשלה _חחברונית למען הרם את בבור היהודים; . 11לםםור ליהודים חלקות אדטה נתלות בסביבות חבת!למען הרבות את חישוב היהודי בחברון